יומן דוד

א’ באייר פרק י’א- יומני היקר ,

הייתה מלחמה מאוד קשה, היא הייתה בעמון.

בזמן שיואב שר הצבא שלי היה בשדה הקרב עם כל החיילים, אני הייתי בארמוני, והתחלתי לטייל על גג  הארמון, שם ראיתי אישה טובת מראה! אני כל כך רציתי לראות אותה ולהיפגש איתה… אז שלחתי מלאכים כדי שיאמרו לה. קראו לה בת שבע, כל כך יפה. בת שבע הסכימה לבוא ולהיפגש בארמוני, הייתי כל כך מאושר, כל כך שמח. עד שגיליתי שהיא נכנסה להריון בגללי! אבל הבעיה היא שיש לבת שבע בעל. קוראים לו אוריה החיתי. אוריה עכשיו בשדה הקרב, אולי תעלה לי תוכנית חשבתי לעצמי. ואז הייתה לי! אז שלחתי את אוריה אלי לארמון כדי שיחזור הבייתה, יהיה עם אשתו, ושהוא יחשוב שהיא בהריון ממנו. אוריה בא, אבל הוא לא הסכים לחזור הבייתה.. אז ניסיתי עוד תוכנית, אני שתיתי איתו יום אחרי יין כדי שהוא יהיה שיכור, ואז הוא יחזור לבית שלו, אבל גם זה לא עבד… הייתה רק אפשרות אחת. להחזיר אותו לשדה הקרב ושיהיה בשורה הראשונה שבקרב, הוא ימות ולא ידע לעולם שבת שבע בהריון לא ממנו, כי אם כן, כל העם ידע את זה ויחשבו שאני מלך נוראי… אז שלחתי ליואב מכתב סודי שישים את אוריה בשורה הראשונה. וכך יואב עשה. הודיעו לי שאוריה מת ביחד עם עוד הרבה אנשים מבני עמי.. אבל אני צריך לחשוב חיובי לא? לפחות אוריה לא ידע על בת שבע.. אז בת שבע התאבלה, ושבעה ימים אחרי אנחנו התחתנו! ונולד לנו בן.

א‘ באייר פרק י’ב

יומני היקר,

עברו עלי בזמן האחרון כל כך הרבה רגשות.. כל כך קשה להסביר לך מה עברתי..

אז איך אני יתחיל? 

נתן בא אלי וסיפר לי סיפור. היה פעם איש עשיר ואיש עני, לאיש העשיר היה הרבה צאן, ואילו לאיש העני הייתה רק כבשה אחת, והיא הייתה לו כבת. יום אחד לאיש העשיר באו אורחים, אז האיש העשיר לקח לאיש העני את הכבשה היחידה שהייתה לו. האיש העני היה כל כך עצוב שהוא לקח לו את כבשתו היחידה… כששמעתי את הסיפור הזה מיד רציתי לדעת מי זה האיש העשיר ואיפה הוא כדי שהוא יקבל את עונשו וייתן לאיש העני ארבעתיים כבשים יותר ממה שלקח. שאלתי את נתן מי הוא האיש העשיר? נתן אמר לי שאני הוא האיש העשיר. הייתי קצת המום והוא הסביר לי, אני בעצם גרמתי למות אוריה החיתי, אני לקחתי לו את אשתו והכנסתי אותה להריון כשהיא הייתה עוד עם אוריה בזמן המלחמה.. זה הייתי אני מי שאחראי לכל המעשה הזה… ה’ ראה את כל מה שעשיתי וכעס מאוד אמר לי נתן. וכעונש, כמו שאני הרגתי את אוריה, התינוק שנולד לי ולבת שבע ימות, כי הוא נולד מחטא. כמו שאני לקחתי לו את אשתו, חבריי יקחו לי את כל נשותיי. זה היה מגיע לי.. אני חטאתי בפני ה’! 

אני התחלתי להתפלל לה’ ולצום כדי שיסלח לי ושתינוקי לא ימות.. אני צמתי שבעה ימים, אני הייתי חולה וחלש, אבל זה לא היה לי אכפת מכיוון שאני יודע שתינוקי עומד למות..

אחרי שבעה ימים של צום, ידעתי שתינוקי מת.

זה כבר היה אבוד, ה’ לא סלח לי. אני הפסקתי לצום והפסקתי להתאבל. כולם שאלו אותי למה אני דווקא עכשיו, שתינוקי מת לא מתאבל? ושתינוקי היה רק חולה אני צמתי, התפללתי והתאבלתי? עניתי להם שאני עשיתי את כל זה כדי שה’ יסלח לי על מה שעשיתי ושיתן לתינוקי לחיות, אבל זה לא הצליח.. הוא לא סלח לי.. אני רציתי שתינוקי יחיה. ומה עכשיו? התינוק שלי כבר מת, אין דרך חזרה, הוא לא יהיה יוכל לחיות בחזרה, הוא לא יוכל לחזור אלינו. אבל יום אחד, אני יבוא אליו, ויהיה איתו, אני לעולם לא אשכח אותו..

אחרי שבוע של צום, אני בא אל בת שבע אחת מנשותי, ותומך בה, עוזר לה. היא הייתה כל כך שבורה שתינוקה מת.

כעבור כמה חודשים, נולד לנו בן נוסף, קראנו לו שלמה וגם ידיד-יה’.

אבל לא משנה מה, אני לעולם לא אשכח את התינוק שלי, התינוק שלי שלא הספיק עוד לעשות כלום, ואפילו שלא זכה בשם משלו!

ט”ז באייר פרק י’ג

יומני היקר,

זוכר את העונש שלי?

אני ממש פוחד שבאמת מה שאמרו לי יקרה!

שנשותיי יפגעו, שבני ימותו מאסון..

מה אני יעשה?!

אז מה שקרה הוא שאמנון, בני הבכור, ממש אהב את תמר, אחותו המלאה של אבשלום.

הוא כל כך אהב אותה עד שאנס אותה! זה מעשה לא צודק.. אני לא הייתי עושה את זה במקומו..

אבשלום כל כך כעס על אמנון, כי רק בגללו תמר נפגעה.

אבשלום כעס והרג את אמנון..

כבר מתו לי שני בנים.. התינוק שהיה בן שבעה ימים, ואמנון, בני הבכור.

ולא רק זה ששני בני מתו, תמר נפגעה, ואבשלום ברח!

טוב.. אם הוא לא היה בורח, הייתי צריך לגזור עליו גזר דין ולהרוג אותו..

ט”ז באייר פרק י’ד

יומני היקר,

,יואב בן צרויה, שר הצבא שלי, , עשה לי מן מתיחה נקרא לזה…

הוא שמע וידע שהייתי כל כך עצוב בגלל שאבשלום ברח, אז הוא שלח אישה חכמה, שתתנהג כאילו היא באבל.

שאלתי אותה בתומי מה קרה לה, והיא אמרה לי:

אני אישה אלמנה,היו לי שני בנים. הם רבו ואחד מהם הרג את השני. עכשיו, כל המשפחה שלי רוצה להעניש ולהרוג את הבן היחיד שנשאר לי…

ואם יהרגו אותו, לא יישארו לי בנים! לא יהיה לי יורש!

אני בתומי חשבתי שזה אמיתי, ואמרתי לה לחזור הביתה ואני יבדוק את הנושא.

אני נשבעתי שלא יפגעו בה ובבנה.

פתאום, בשיא חוצפתה, היא אמרה לי שהמצבים בנינו די דומים!

גיליתי בסוף שיואב היה אחראי לכך.. הוא ארגן את זה, כמו שאמרתי מן מתיחה..

 אמרתי לו שיחזיר את אבשלום לביתו מבלי שיבוא לכאן, אם יבוא לכאן ואני יראה אותו, אני יהיה שבור..

אבשלום כל כך רצה כבר ללכת, הוא היה שנתיים בביתו.

הוא ביקש מהנערים שלו שיקראו ליואב, אבל הוא לא בא להם.

אז הוא שרף לו את השדה כדי שיבוא אליהם.

יואב אכן בא אליו, ואבשלום רצה לדבר איתי מיד!

הוא בא לארמוני, השתחווה בפני, ואני נישקתי לו את הראש.

י‘‘ג בסיון פרק ט”ו 

יומני היקר,

כמה ימים אחרי שקיבלתי בברכה את אבשלום בני, הוא החליט למרוד, הוא לא יכל לחכות עד שיגיע תורו למלוכה, לא היתה לו סבלנות.

הודיעו לי שאבשלום על מרכבה מפוארת, ויש לפניו בערך חמישים אנשים שצועקים אבשלום לשלטון!

אני לא האמנתי… אבשלום, בשיא חוצפתו מעז לעשות את זה, ואני יכולתי כבר להרוג אותו..

לא הייתה לי ברירה, הייתי צריך לברוח עם אנשי, כל העם יהיה לצידו, וירצו להרוג אותי. השארתי את נשותיי ופלגי בארמוני. ברחתי רק עם מי שאבשלום יכל היה להרוג. לקחתי את ארון ה’ ויצאתי לדרך.

בדרך פגשתי את חושי הכהן. הוא אמר לי שהוא בצד שלי והוא ישרת אותי ולא את אבשלום. אמרתי לו שילך לאבשלום ויגיד לו שהוא בצד שלו, הוא ירגל אחריו, ויודע לי את כל מה שקורה שם, את כל מה שאבשלום מתכנן.

בינתיים בזמן הזה, אבשלום רכב אל חברון, היו שמועות שהוא מוליך עלייה.

שמעתי שכאשר עזבתי, אבשלום רכב אל ירושלים לארמוני. הוא מתכנן למלוך על כל הארץ!