יומנו של דוד

יום ראשון ל-באייר

פרק יא :

 היום עם ישראל יצא למלחמה נגד עמון. אני נשארתי בארמון, וראיתי אשה מתרחצת על גג הבית שלה. קראתי לה לארמון.

אחרי זמן מה היא שלחה לי מיכתב ובו כתוב “יש לנו תינוק”,אני לא רציתי שכול העם ידע שיש לנו תינוק אז אמרתי ליואב, שר הצבא, שישלח את אוריה בעלה של בת שבע לביתו.

אוריה לא רצה לחזור לביתו כי אמר:  “אני לא מוכן ללכת לביתי לאכול אוכל של בית וליהיות עם אישתי בזמן המלחמה”. ניסיתי לשכנע אותו אבל הוא לא היסכים ללכת לביתו.  אמרתי ליואב שיאמר לאוריה ללכת לחזית בשביל שימות, ואוריה מת.

בת שבע בכתה על בעלה אבל לבסוף שמחה כי נולד לנו בן.

נ.ב.

עם ישראל היפסיד בקרב.

יום שני א-ניסן

פרק יב :

היום נתן הנביא בא אלי וסיפר לי סיפור על שני אנשים אחד עני ואחד עשיר. הוא אמר: “לעשיר היה בית גדול והרבה צאן, ולעני בית קטן, כבשה אחת וילדים. יום אחד העשיר הזמין חבר והחבר היה רעב. העשיר הציע לחבר את הכבשה של העני והם אכלו אותה”. אמרתי שעונש מוות מגיע לעשיר ואת כול צאנו יעביר לעני. נתן אמר שאני האיש. הוא אמר שיש לי הכול ,ואני עוד הורג את אוריה ולוקח לו את האשה. הוא אמר שהעונש שלי הוא שימות לי הבן ויקחו לי את האשה מול כול עם ישראל.

הבנתי שאני חטאתי.

הרגשתי רע.

לא אכלתי רק היתפללתי על בני, אבל בני מת.

שאלו אותי למה שבני עמד למות לא אכלתי אבל עכשיו אני אוכל?

אמרתי שאם אני יתפלל שבני כבר מת לא יקרה שם דבר אבל אם אני יתפלל עליו שהוא חי אז הוא יוכל להינצל.

ניחמתי את בת שבע ונולד לנו עוד בן,קוראים לו שלמה.

נ.ב. ניצחנו במלחמה נגד עמון.

 יום שלישי ב בניסן

פרק יד: