פרטי המגיש: רן ליפשיץ, כיתה ז’1, בית הספר ערמונים.

תאריך הגשה: 8 באפריל כ”ג בניסן.

 תוכן עניינים

שער…………………………………………………………………………………………………………1 -2

תוכן עניינים………………………………………………………………………………………………………3

מבוא…………………………………………………………………………………………………………….4

שער ראשון – רק על עצמי לספר ידעתי…………………………………………………………………………..5 – 17

שער שני – השתרגופארותם ועמקו שורשים בי

אמא………………………………………………………………………………………………………………..18 – 23

אבא……………………………………………………………………………………………………………………24 – 31

אחי………………………………………………………………………………………………………………….36 – 41

סבא וסבתא

מצד האמא

סבתא……………………………………………………………………………………………………………………42 – 46

סבא………………………………………………………………………………………………………………………47 – 49

מצד האבא

סבתא………………………………………………………………………………………………………………………50 – 52

סבא……………………………………………………………………………………………………………………….53 – 56

שער שלישי – קהילות וארצות מוצא………………………………………………………………………………………….57 – 58

שער רביעי – גלגולו של חפץ………………………………………………………………………………………………..59 – 61

אילן יוחסין…………………………………………………………………………………………………………………62

 סיכום…………………………………………………………………………………………………………………………..63

סוף……………………………………………………………………………………………………………………………64

מבוא

בעבודה זו אציג את סיפור המשפחה שלי. אציג מן הסתם את משפחתי. את קורות חייהם את תאריך הולדתם וכו’.

עבודה זו חשובה משום שרק בזכות עבודה זו אני אזכה לגלות פרטים שאפילו לא ידעתי שהיו קיימים לדוגמה כמה המשפחה שלי רחבה יותר ממה שחשבתי

אשתמש במהלך העבודה בתמונות בשביל להראות עד כמה המשפחה הזאתי מקסימה.

אך לפני שנתחיל אני רוצה להודות למשפחה המדהימה שלי שעזרה לי בכל יצירת העבודה ושהרחיבה את הידע שלי בעניין המשפחה.

שער ראשון – רק על עצמי לספר ידעתי

שלום, אני רן ליפשיץ ואני נולדתי ברביעי ליולי שנת 2005 והמזל שלי הוא סרטן.

ההורים שלי קראו לי ככה כי הם אוהבים את השם ומשמעותו הוא שמח,שר ומזמר.

כיום אני מתגורר בבן אליעזר שברמת גן ואני האח הקטן במשפחה.

אני אוהב לשחק בפלייסטישן, לצייר לפעמים ולצאת עם חברים שהם האנשים הקרובים אלי (חוץ מהמשפחה כמובן) לדוגמה ליה מנור, רועי בנאי, אוריאל תומר, אליה דובצקי, לירן חרזי, יובל רם ועוד.

המאכלים האהובים עלי הם המבורגר, פיצה, פסטה, גלידה, לזניה ועוד. אפשר להגיד שאני ממש אוהב אוכל איטלקי וזו גם אחת הסיבות שאת הבר מצווה שלי אני אבלה עם האנשים הכי אהובים עלי בעולם כולו, המשפחה שלי, באיטליה למשך 12 ימים.

החלום שלי הוא לעבוד בתעשיית הקולנוע, לא אכפת לי במה, צלם, מפיק, תסריטאי, שחקן העיקר לעבוד שם. השאיפות שלי או להגיד שאיפה היא לסיים תיכון בהצלחה עם תעודת בגרות כדי שאני אוכל להתקבל למקומות עבודה גבוהים כמו תעשיית הקולנוע.

הימים המיוחדים בחיי הם כל הימים בהם יצאתי עם חברים למקום כל שהוא,כל ימי ההולדת שלי וכל יום שבו הייתי בחו”ל.

אפשר להבין ממה שכתבתי שהמעמד החברתי שלי הוא בסדר גמור לא מדהים שכל הילדים בשכבה הולכים אחרי כמו זומבים אבל אני גם לא ילד בלי חברים עצוב ובודד.

הפינה האהובה עלי בבית היא המחשב שלי בחדרי.

תכונות האופי שלי הן ציני, צנוע, חשדן, בעל חוש הומור מפותח וכריזמטי שאלה בערך הדברים שההורים שלי אומרים עלי.

אני והמשפחה

אני עם חברים

דרכי אל תעשיית הקולנוע

שער שני – ”השתרגו פארותם ועמקו שורשים בי”

אמא –

אמי יאנה נולדה בשבעה עשר לינואר שנת 1968 בנובוסיבירסק שברוסיה (ברית המועצות לשעבר)

שמות הוריה הם ולדימיר וולנטינה (ז”ל)

ילדותה הייתה רגילה למדי.

היא הייתה תלמידה טובה, בשעות הפנאי הייתה הולכת לחוג ריקוד, לומדת לנגן בפסנתר ומבלה עם הכלב והיו לה חברים רבים.

נעוריה היו קצת יותר קשים, היא למדה 3 שנים באוניברסיטה לרפואה (ברוסיה) ובו זמנית עבדה בבית חולים ובגיל 23 עלתה ארצה. למרות ששעות הפנאי היו כמעט ולא קיימות מבחינתה (משום שלימודי הרפואה מצריכים הרבה השקעה וזמן), כאשר היו היא בילתה עם חברים.

היא לא שירתה בצבא משום שברוסיה בנות לא משרתות בצבא ובישראל היא כבר הייתה בת עשרים ושלוש.

הלימודים שלה ברוסיה כתובים למעלה (בנעוריה), ובארץ היא קיבלה תואר ראשון באוניברסיטת ת”א בסיעוד וגם עברה קורס טיפול נמרץ לאחיות.

כיום אמי עובדת כאחות בבית החולים איכילוב במחלקת התאוששות ליס.

אבא –

אבי ארקדי נולד בעשרים ושמונה לאוגוסט בשנת 1963 במינסק בבלה רוסיה (ברית המועצות לשעבר) סיפור משעשע, אחותו של אבי, דודתי, נולדה באותו תאריך שמונה שנים אח”כ.

שמות הוריו הם מיכאל וסבטלנה.

ילדותו,

הוא היה תלמיד מצטיין, בשעות הפנאי הוא הלך בעיקר לשיעורי מוזיקה והיו לו חברים רבים.

נעוריו,

הוא היה סטודנט באוניברסיטה למחשבים, בשעות הפנאי היה מנגן בתזמורת האוניברסיטה על חצוצרה והיו נוסעים להופעות בערים רבות.

שירותו הצבאי – בבלרוס היה אתודאי ואח”כ היה קצין לזמן קצר ולאחר מכן בגיל 28 עלה ארצה.

בארץ עשה שלב ב’ (שירות מקוצר לעולים חדשים בגיל המתאים) ואח”כ מילואים במשטרה הצבאית.

יש לו תואר שני במתמטיקה ובמדעי המחשב ובנוסף לכך כשעוד היה גר בבלרוס השתתף בתחרות ידע השפה הצרפתית במינסק וזכה במקום השני מתוך עשרות מתמודדים.

 (amdocs)  כיום הוא עובד בחברת פיתוח התוכנה אמדוקס

אבי וסבתי

אבי כתינוק ודודיו

אמא ואבא –

הורי הכירו בשנת 1998 בעזרת חברים משותפים שחשבו שיוכלו להתאים. הם אינם נשואים אלא ידועים בציבור אך כאשר שואלים מבחינתם ”יום הנישואים” שלהם הוא בראשון למאי שהיה היום בו עברו לגור ביחד.

אפיזודות מצחיקות מתקופת חברותם-

כאשר הורי היו בפריז, המלון שלהם שכן ברחוב ובו חנות גבינות מסריחות שאפילו מ50 מטר היה אפשר להריח את זה.

כאשר אנשים היו עוברים ברחוב הם היו עוברים את הכביש כאשר חלפו על פני החנות.

אבא שלי אוהב גבינות מסריחות.

הוא הלך עם אמא שלי לחנות ובמשך שעתיים ניסה לשכנע אותה להיכנס אך לא הצליח.

הוא נכנס לחנות וביקש מהמוכר את הגבינה הכי מסריחה שלו.

המוכר אמר: ”אתה בטוח?”

אבא שלי ענה בכן.

המוכר הלך לפינה הכי מרוחקת בחנות והוציא גוש גבינה ירוק שאפילו המוכר לא יכל להריח אותו. הוא שאל אותו עד פעם אם הוא בטוח ואבא שלי ענה את אותה תשובה.

הם חזרו למלון ומרוב הסירחון הם נאלצו לתלות את הגבינה מחוץ לחלון.

אז פעם אחת כשאמי נכנסה להתקלח, אבי לקח את הגבינה במטרה לאכול אותה, והגבינה הייתה מכוסה באיזה 20 שכבות של נייר וכשאמי יצאה מהמקלחת אבי לא הספיק להכניס בחזרה את הנייר לעטיפה.

(let your imagination run away from here)

האח שלי –

אח שלי נולד 5 וחצי שנים לפני בחמישה עשר לפברואר שנת 2000 בבית החולים איכילוב.

יש לו עיניים ירוקות, ושיער חום .

אז למי שקורא את העבודה הזאת ולא יודע, לאח שלי קוראים תומר וההורים שלי בחרו בשם זה בגלל שהם אוהבים את השם.

הוא אוהב לשחק בפלייסטישן, לשחק כדורגל, לשחק כדורעף ובמיוחד ובמיוחד לעצבן אותי (אבל בכל זאת אני אוהב אותו).

כיום הוא נמצא בכיתה יב’ במגמת מדעי המחשב, ועוסק בעשיית פרויקטים ובגרויות.

הוא צנוע, שחצן, בעל חוש הומור מפותח וכריזמטי.

אולי יש בינינו ריבים כמו בין כל האחים/אחיות אך אני יודע שברגע האמת הוא יהיה שם בשבילי.

סבא וסבתא

מצד האמא –

 סבתא –

סבתי ולנטינה ז”ל נולדה ב26 באפריל 1937 ביקטרינבורג שברוסיה.

ילדותה הייתה קשה משום שזו הייתה תקופת מלחמת העולם השנייה, ונאלצה להישאר בבית האחיותיה הגדולה והקטנה לבד בבית משום שהאמא נאלצה לעבוד הרבה שעות ואביה היה בצבא במלחמה.

בנעוריה הייתה תלמידה טובה, למדה בלט ולנגן בכינור. הייתה מבלה עם חברות בשעות הפנאי והייתה אחראית להכין אוכל לכל המשפחה.

בימי החופש בחורף היו יוצאות אל מזג האוויר המושלג והיו עושות סקי ורוכבות על מזחלות.

בברית המועצות כל דת הייתה תחת איסור, ובמיוחד היהדות, הבתי כנסת היו בקצוות העיר במקומות החשוכים והלא מוכרים, ולכן לא היה ניתן לחגוג את חגי העם היהודי.

על סיפור עלייתה תוכלו לקרוא בעמוד 51.

סבתי עבדה בתור מהנדסבת פרוייקטים בניין ושם גם הכירה את סבא כי עבד באותה חברה עם סבתי.

קבוצת הריקוד של סבתי בעיתון לנוער

מצד האמא

סבא –

סבי ולדימיר נולד ב5 לאוקטובר 1940 בפרבומאיסק באוקראינה.

ילדותו הייתה מאוד קשה משום שכאשר היה בן 6 חודשים מלחמת העולם השנייה התחילה ואביו מת בחודשים הראשונים.

הוא ואימו ברחו מאוקראינה מהנאצים לרוסיה ונלאצו להתגורר בביתם של אנשים זרים ולהתמודד עם רעב.

היה תלמיד מצטיין בבית הספר, וקיבל תעודת הצטיינות בסיום הלימודים, אהב לרקוד ולבלות עם חברים.

מדי קיץ היה הולך לנהר לשחות, עזר לטפל בסוסים של החקלאים שגרו בקרבת מקום ולקח אותם לרחיצה בנהר.

סבי לא חגג חגים יהודיים מאותה סיבה שסבתי לא יכלה לחגוג, הדת היהודית הייתה אסורה יותר משאר הדתות, לא היו הרבה בתי כנסת ולכן לא היה ניתן לגוג את חגים הללו.

כאשר סיים את לימודיו באוניברסיטה בתור מהנדס בניין עבר לנובוסיבירסק והתקבל לעבוד באותה חברה איפה שסבתיע עבדה, הכירו, התאהבו והשאר היסטוריה.

על סיפור עלייתו של סבי גם תוכלו לקרוא בעמוד 51.

סבי ואמי

מצד האבא

סבתא –

סבתי סבטלנה נולדה במינסק בשנת 1936.

ילדותה –

ילדותה הייתה קשה, כהייתה בת חמש התחילה מלחמת העולם השנייה. משפחתה ברחה מזרחה לצפון קזחסטן סמוך להרי אורל.

היא נלאצה להתמודד עם מזג אוויר קר ורעב ומחלות הנגרמו בשל חוזר ויטמינים ובשלב מסוים היא איבדה את כושר ההליכה ולמדה מחדש.

ולבסוף היא הבריאה ובאוגוסט 1944 משפחתה חרה למינסק שהייתה הרוסה לגמרי, והם נאלצו לגור בצריפים צפופים לתקופה ממושכת. לאחר שנתיים משפחתה קיבלה בית עם תנאים נורמלים.

בגיל 9 התחילה ללמוד בבי”ס, היא הייתה תלמידה טובה ובשנת 1954 סיימה אותו בהצטיינות.

בנעוריה, לאחר סיום ביה”ס התקבלה לבית ספר להנדסה וסיימה אותו בשנת 1958. בשעות הפנאי הייתה יוצאת עם חברים או משפחה לטיולים ביערות ובפארקים ואהבה לבקר בתיאטרונים, בבתי קולנוע ובמיוחד באופרה.

בתקופות קיץ וסתיו הייתה יוצאת עם הוריה ואחיותיה ליער כדי לאסוף פטריות ואוכמניות, ואז הכינו ריבות וחמוצים וכך עשתה זאת גם עם ילדיה.

סבתי לא חגגה את חגי העם היהודי מאותן סיבות שכתבתי בעמודים הקודמים (היהדות הייתה הדת האסורה ביותר מכל הדתות בברית המועצות, הבתי כנסת היו באזורים החשוכים והלא מוכרים של העיר)

ב1993 סבתי וסבי עלו ארצה בעזרת מטוס כאשר אבי כבר היה פה.

הם התאחדו, למדו באולפן והתיישבו ביפו ועד היום הם גרים שם.

סבתי למדה הנדסה בתחום המכניקה והבניין, ובעיקר הייתה משרטטת את הבניינים אשר עומדים להיבנות.

לסבתי ולסבי היה חבר משותף אשר חגג יום הולדת שם הם הכירו התאהבו התחתנו והשאר היסטוריה.

מצד האבא

סבי –

סבי מיכאל נולד במינסק בשנת 1934.

כאשר היה בן 7, עוד לא התחיל ללכת לבי”ס וכבר התחילה המלחמה.

אביו גויס לצבא ונהרג בשנת 1943.

משפחתו של סבי נאלצה, כמו משפחת סבתי, להתפנות אל המזרח לאזור מרכז האורל, שם עבדה אימו במכרה עד סיום המלחמה.

לסבי היו שלוש אחיות והוא היה הילד השני. אחותו הגדולה שלפני תחילת מלחמה נסעה לסבא וסבתא שלה לחופשת קיץ ונהרגה יחד איתם בגטו בדרום בלרוס.

האחות הקטנה ביותר לא שרדה את התנאים הקשים של הפינוי ונפטרה.

בתקופת הפינו סבי התחיל ללמוד בביה”ס בגיל 9.

לאחר סיום המלחמה הם חזרו למינסק וביתם היה הרוס ובמשך תקוםה ממושכת הם גרו אצל קרובי משפחה.

הוא המשיך את לימודיו בביה”ס היסודי וסיים לאחר 8 שנים, ואז כשהיה כבר נער התקבל לבי”ס לסנדלרות. ולאחר סיומו עבד במשך שנה בבית חרושת לנעליים ובאותה תקופה התקבל לתזמורת כלי נשיפה וניגן בה בחצוצרה.

בשנת 1952 גויס לצבא ברית המועצות.

בשלושת השנים הראשות שירת בחיל הקשר ולאחר מכן המשיך את השירות כמוזיקאי בתזמורת צבאית והשתחרר מהצבא ב1958.

לאחר וקיבלו את הבית, הייתה להם גינה בה גידלו עצי תפוח, אגס, דובדבן, שזיפים ושיחי אוכמניות ובתקופות קיץ וסתיו היו קוטפים את הפירות ועשו ריבות, מיצים ולפתנים.

סבי לא חגג חגים יהודיים מאותה סיבה שסבתי לא חגגה (הדת היהודית הייתה האסורה מכולן, הבתי כנסת היו במקומות חשוכים ולא מוכרים)

את סבתא הכיר במסיבת יום הולדת של חבר משותף שם התאהבו התחתנו והשאר היסטוריה.

לאחר צבא עבד במשך מספר שנים כחשמלאי ולאחר שהתחתן עם סבתי התקבל לאוניברסיטה ובסיומו עבד כמהנדס חשמל.

הוא עלה ארצה בשנת 1993 עם סבתי ארצה , התאחד עם אבי למדו באולפן והתיישבו ביפו שם הם גרים עד היום.

אבי וסבי בתזמורת צבאית

שער שלישי – קהילות וארצות המוצא.

אמי והוריה הגיעו מנובוסיבירסק (בירת סיביר) שברוסיה (ברית המועצות לשעבר).

בהתחלה בשנת 1991, אמי וסבתי נסעו ברכבת למוסקבה ומשם עלו על אוטובוס לורשה שבפולין בנסיעה שלקחה יותר מ24 שעות!

כאשר הגיעו לפולין עלו על מטוס לישראל.בשלב ההתארגנות למסע, המדינה (ברית המועצות) דרשה שהם יוותרו על האזרחות הרוסית שלהם וכך עשו.

הטיסה לקחה 3 שעות וכאשר הגיעו לארץ המדינה עזרה להם להיקלט. הן נכנסו לאולפן ללמוד עברית ועזרו להן בעניין כספים.

לאחר 4 שנים כאשר ברית המועצות התפרקה סבי עבר את אותו תהליך כאשר עלה ארצה והגיע אל אמי וסבתי.

שער רביעי – גלגולו של חפץ

לסבתי לסבי (מצד האבא) יש בבית מן סט כלים בצבע לבן שהוא תוצרת גרמניה עוד מלפני מלחמת העולם השנייה!

לאחר המלחמה (מלחמחת העולם השנייה) סבא רבא שלי הביא את הסט כלים הזה מגרמניה, שהוא מצא בין ההריסות, .

עד היום הסט הזה נשאר שלם ונקי בבית סבי וסבתי וזה יעבור אל הורי וגם בשלב מסוים אלי ואל אחי תומר ואחר כך לילדינו.

https://www.myheritage.co.il/site-family-tree-505145961/%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%A5

קישור לאילן יוחסין

סיכום

אז לסיכום, במהלך כתיבת העבודה גיליתי שהמשפחה שלי יותר גדולה ממה שחשבתי ושהם עברו הרבה דברים קשים בחיים.

למדתי פרטים מעניינים לא רק על המשפחה שלי אלא גם על השואה.

נהניתי מאוד מכל כתיבת העבודהומכל רגע ורגע בו זכיתי ללמוד משהו חדש.

אני רוצה להודות למשפחתי שעזרה לי בכל שלב ושלב בכתיבת העבודה.

סוף