חובת התלמידים

שלמה המלך אמר במשלי “חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה”. משפט זה הוא עיקר החינוך. שלא רק כשהילד צעיר ומקשיב להוריו בלי התנגדות הוא מתנהג כפי שאומרים לו. אלא שגם כשהוא גדל ומתבגר, הוא עדיין הולך בדרך שהוריו חינכו אותו בילדותו.

כדי לחנך לא מספיק לצוות (לתת הוראות ופקודות). וגם לא מספיק ליצור לילד הרגל לעשיית מעשים טובים. ה”חינוך” יותר גדול מהציווי ומההרגל.

למעשה, ה”ציווי” וה”הרגל” הם רק שני כלים שהמחנך נעזר בהם כדי לחנך. וה”חינוך” עצמו הוא הרבה יותר מזה.

אז מהו בעצם החינוך?

רש”י מסביר שפרוש המילה “חינוך” הוא מלשון “תחילה“

“חינוך” כמו מלשון “חנוכת בית”, שזו החגיגה שעושים כשמתחילים לגור בבית חדש. כך גם מופיע בתורה “חנוכת המזבח” כשמתחילים עם עבודת המזבח. ו”חנוכת המשכן” כשמתחילים להשתמש במשכן.

על פי הסבר זה כששלמה המלך אמר “חנוך לנער” כוונתו הייתה שיש “להתחיל את הנער”. כלומר לתת לנער כלים להתחיל את חייו וללמוד לעמוד בעצמו.