הסטוריה של מזרח תיכון

המונח “המזרח התיכון” (בערבית: الشرق الأوسط, תרגום מילולי: אַ-שַרְק (אְ)לְ-ׁאַוסַט. באנגלית: The Middle East) נטבע לראשונה ככל הנראה, בשנת 1850 על ידי ממשלת הודו הבריטית; נקודת המבט בהגדרה זו הייתה בריטית (ממערב לאזור), אשר ישבה ממערב למרבית אירואסיה ואפריקה. באותו הזמן, המונח זה היה מעורפל וללא הגדרה חד-משמעית^[1]. עם זאת, המונח נודע לציבור הרחב רק לאחר פרסום מאמר אודות האזור בשנת 1903, שפרסם האדמירל האמריקני אלפרד תייר מהן^[2], ובו הוא הגדיר את המזרח התיכון כאזור השוכן בין ערב הסעודית להודו^[3][4]. עם זאת, מונח זה בהגדרתו זו עדיין לא היה נפוץ טרם מלחמת העולם הראשונה. עד אותה תקופה היה נהוג להתייחס אל טורקיה והחוף המזרחי של הים התיכון (סוריה, לבנון, ישראל ובמידה פחותה אל מצרים) בשם “המזרח הקרוב“, “המזרח הרחוק” התמקד באזור סין, ואילו “המזרח התיכון” התמקד אז באזורים שפחות או יותר שכנו בין המזרח הקרוב למזרח הרחוק (במובן מסוים מדובר בהגדרה המודרנית של דרום אסיה)^[5].

בשנת 1939, הקימה האימפריה הבריטית את פיקוד המזרח התיכון שמושבו היה בקהיר, אשר פיקד על הכוחות הבריטיים באזור. לאחר זמן קצר, זכה המונח “המזרח התיכון” לשימוש נרחב באירופה ובארצות הברית, והפך לממוסד ולרשמי^[6]