אושר לא קונים

יום ראשון לקראת הצהריים בשדרות שאנס- אליזה, מתילדה לואזל סיימה לדבר עם חברתה משכבר הימים מרת פורסטייה בשומעה שהמחרוזת אשר איבדה לפני עשרה שנים הייתה מזוייפת נפלו פניה של מתילדה אך אינה פרצה בבכי אלא לאחר מספר שניות החלה בפרוץ צחוק קל. “מדוע הינך צוחקת?” שאלה מרת פורסטייה, מתילדה בתגובה ענתה לה “בעשרת השנים האחרונות עבדתי בפרך עד תום נשמתי כדי לשלם על מחרוזת שלמעשה הייתה צריכה להיות חיקוי זול, אך איני כעוסה, ההפך אני מרגישה יותר בחיים”.

“מה זאת אומרת?” שאלה המרה. “אילולא עבדתי בשנים אלו לא הייתי כנראה לומדת להעריך את הדברים הקטנים שבחיים ולא הייתי לעולם שמחה בחלקי, אך כעת אחרי העבודה הקשה אני יכולה לנוח ואני שמחה מהמעט אשר ברשותי” הגיבה מתילדה.

“איני מאמינה למשמע אוזניי, מתילדה לואזל מסתפקת במועט, לפי מראך ותיאורך עברת כנראה טראומה נוראה. אני מצד שני נחתי כל השנים הללו מצאתי גבר עשיר וטוב אשר יכלכל אותי ואת הילד שלנו, ניסיתי כמה שיותר לשמור על מראה צעיר ואני מקווה שכך יצא” אמרה מרת פורסטייה.

מתילדה לא מגיבה בחיוך אלא בנימה של טינה “לאחר כל השנים הללו אני עבדתי קשה ואת ישבת לך בביתך הגדול והמלא בכל טוב. מי את חושבת שאת שתבואי ותפקפקי בכך שהנני עובדת קשה כדי שיהיה לי ולבעלי מקום לגור בו ואוכל להניח על השולחן”. מרת פורסטייה ענתה לה “אינני מתכוונת לכך כלל, להפך, בזמן שאני לא עבדתי והייתי תלויה בבעלי את עבדת קשה כדי להחזיר כסף על “שרשרת מזויפת”. מה דעתך שתקחי לעצמך חלק מהסכום ששילמת על המחרוזת שקנית לי?”. מתילדה מסרבת ועונה “בזכותך אני למדתי לקח מאוד חשוב, אני לא צריכה את הכסף הזה כדי להיות מאושרת. אני אמשיך לעבוד ויום אחד אהיה האישה הכי מאושרת בעולם. אני גם אשיג את הנשק שבעלי רצה במקום השמלה שרציתי לנשף רק כדי שבעלי יהיה מאושר” מרת פורסטייה עונה לה בנימה של ספק “בהצלחה לך עם זה. מה עם בעלך הוא גם שמח עם החלטתך?”. מתילדה עונה לה “ביני לבין בעלי יש קשר מיוחד, אנחנו באמת אוהבים אחד את השני בגלל האישיות לא כמו שאת אוהבת את בעלך רק בגלל הכסף. הוא שמח כל עוד אני שמחה”, ומכאן רואים שמתילדה למדה שאיזהו העשיר השמח בחלקו.

בעלה של מרת פורסטייה מגיעה לאסוף אותה עם הילד שלהם והן לא דיברו מאז.

מתילדה חוזרת לביתה בכדי לדבר עם בעלה לגבי שיחתה שהייתה לה עם מרת פורסטייה.
“בעלי, אני דיברתי עם מרת פורסטייה וגיליתי שהשרשרת שהשקענו ועבדנו קשה בשביל לשלם עבורה הייתה בכלל מזוייפת, ואנחנו קנינו שרשרת אמיתית ששווה הרבה יותר מהשרשרת שאני איבדתי”,   “אני לא מאמין שכל מה שהשקענו בשביל להחזיר למרת פורסטייה את השרשרת היה לשווא, אני צדקתי שאמרתי לך להגיד לה את האמת לגבי השרשרת אבל את היית חייבת לשקר לה” “אני נורא מצטערת אני לא ידעתי שהשרשרת הייתה מזוייפת אבל תסתכל על חצי הכוס המלאה אני למדתי שאני צריכה להסתפק במה שיש לי ולא תמיד לרצות עוד ועוד, ועכשיו נוכל לחסוך בשביל הרובה שתמיד רצית בשביל הצייד”. “אני סולח לך מכיוון שאני יודע שלמדת את הלקח שלך גם שזה לא טוב לשקר וגם כי למדת שאת צריכה להסתפק במה שיש לך, אז לפעם הבאה תגידי את האמת גם אם השרשרת הייתה אמיתית מרת פורסטייה היא חברה שלך היא הייתה מבינה וסולחת לך.