יומן מסע – מבחן קבלה

!יומני היקר

 לאחר קריאה של חמשת הפרקים הראשונים של “מבחן קבלה”, אני מרגיש שאני יכול להתחבר לסול מאוד.  יש לה סיפור מאוד מעניין והיא מעניינת בעצמה. בפרק ארבע רואים שדניאל מקבלת את התפקיד הראשי בהצגה וסול במקום לפרגן לה.  היא כועסת אליה ולא רוצה להיות חברה שלה.  בפעם הזו אני מסכים עם דניאל כי שאני מצליח במשהו וחברים שלי פחות אני מצפה שהם יפרגנו לי ואני אתמוך בהם לדוגמה אני התקבלתי להקבצה אא באנגלית לא ממזמן וחברים שלי התקבלו להקבצה א והם  פירגנו לי.  אבל האמת שאני גם קצת מאוכזב שסול לא קיבלה את התפקיד הראשי אבל אם היא הייתה מקבלת אותו כמעט לא היה על מה לספר.  ולמען האמת אני מאוכזב מההתנהגות של סול. אני כבר לא יכול לחכות לקרוא את הפרקים הבאים, ביי

.יובל

עד עכשיו קראנו את הפרקים א’ – יג’ ואני חושב שבועז הוא בן אדם טוב ואמין ולדעתי הולך לקרות משהו מעניין בין שניהם.  אני גם מרגיש שמשהו טוב מגיע אל סול, לדעתי היא תשלים עם דניאל וביחד הן יגמרו את החרם.  ובפרק י’ב בועז אומר לדניאל את מה שהוא מרגיש אליה.  בין דבריו הוא אמר שעצוב לו ושסודותיו הם הכוח שלו.  בדרך כלל שאני עצוב אני הולך לחדר שלי ורואה טלוויזיה או יוצא החוצה להוציא את העצבים, אני פשוט מחפש משהו כדי להסיח את דעתי ומה שמחזק אותי זה בעצם שמישהו מסכים איתי ושהוא לצידי.  נאמר בכיתה באחד השיעורים שבמצב של חרם לדוגמה לא צריך עשרים או עשרה אנשים, צריך רק אחד, רק נקודת אור אחת. אני לוקח את במקום לא של חרם.

בדרך כלל אני מחפש אנשים להיות איתם כדי שיעזרו לי או עיסוקים כדי שיסיחו את דעתי מהמצב.

סול היקרה,

לפני הכל רציתי להגיד לך כל הכבוד על הדרך בה את מתנהלת בחרם הזה.  אני חושב שכדאי לך לעשות משהו כדי שאת ודניאל תהיו חברות שוב כדי שתהיה לך חברה בשעות בית הספר.

אני מאוד גאה בך שלמרות כל הקושי כל יום את מביאה לבועז את שיעורי הבית ולא עושה מזה נושא שצריכים להיות גאים בך ודווקא בגלל זה אני גאה בך ומעריך אותך יותר.

אני חושב שבועז מאוד מעריך אותך ומכבד אותך על כל מה שעשית.

אני רוצה שתמשיכי להיות חזקה כמו שאת ותמשיכי להראות להם שכלום לא פוגע בך גם אם זה לא נכון.

מטלה 1: חרם

• סול התמודדה עם החרם יפה והיא התעלמה בכיתה ופשוט מצאה עיסוקים כדי שיעסיקו אותה והיא גרמה לעצמה לא לחשוב על בכלל.  אני חושב שזו דרך מאוד טובה להתנהל עם חרם וגם אני הייתי עושה את זה.

–  אורלי פשוט שרפה לעידית (הילדה שעשתה עלייה את החרם) את הבית כמו משוגעת. אני בחיים ולא משנה באיזה מצב הייתי עושה דבר כזה.

אני חושב שסול התמודדה יותר טוב כי אורלי עשתה מעשה מאוד קיצוני ושרפה לילדה את הבית אני אם הייתי סול הייתי עוזר לאורלי כדי לחלץ אותה מהמצב ומלמד אותה לפעמים הבאות איך להתמודד.

שלום יומני היקר!

קראנו עד פרק כ’ ויש ילדה חדשה! אבל קודם כל הדברים שקרו קודם. בועז עשה מהלך מאוד אמיץ שגילה למנהלת על החרם. אני מחכה לתגובה של סול לזה. לדעתי היא תהיה קצת כועסת כי זה היה סוד שלה ועכשיו זה לא אבל היא תהיה שמחה בסוף כי זה דבר חיובי.  אני חושב שרחל הגזימה ממש שקראה לסול סוחרת סמים וכל הילדים האמינו לה, לדעתי הילדים היו צריכים לבדוק יותר על הנושא כי במעטפות חומות יכולים להיות דברים אחרים מסמים. בפרק כ’ סול פגשה את אורלי שבהתחלה קצת הפחידה אותה, הילדה ביקשה שקל. הילדה, שסול יותר מאוחר גילתה שקוראים לה אורלי, התחבאה בשיחים והייתה נראית מוזנחת ומבוהלת. סול גילתה שאורלי גם עברה חרם וכל אחת התמודדה עם זה בצורה אחרת, אחת בצורה נורמלית והשנייה בדרך משוגעת ומטורפת.

אני חושב שסול ואורלי יהיו חברות טובות.

עד לפעם הבאה,

ביי.

משימה: מכתב מאפי למשטרה.

שלום משטרת ישראל,

אתם בטח שמעתם בימים האחרונים על הילדה שהציתה את ביתה של חברתה לכיתה.  אני רוצה שתשמעו את הסיבות למה היא לא אשמה כלל וכלל. אני אתחיל מהתחלה, אורלי הייתה גרה בבני ברק, היא הייתה גרה אצל סבתא שלה.  היא באה ממשפחה ענייה ואם זה לא מספיק, לא היו חברים וזה בגלל חברתה לכיתה, עידית.  כל יום עידית קראה לה אורלי המסריחה. היא אמרה שהיא לובשת סמרטוטים.  היא הייתה אומרת לאורלי “רק את באה עם שקית ניילון במקום ילקוט”.  היא הייתה צוחקת עלייה, היא אמרה לכולם שהיא עצלנית וטיפשה ובגלל זה יש לה ציונים רעים היא אמרה שסבתא של אורלי מפגרת. היא השפילה אותה והיא פחות או יותר לא ידעה איך להתנהל. אני, אשתי וכל מי שישמע על המקרה הזה יחשוב שהיא צריכה עזרה.  אני מתחנן, בבקשה תרחמו עליה. היא עשתה טעות, היא יצור אנושי, כולם טועים לפעמים.

בבקשה תחשבו על פתרון אחר מכלא.

תודה מראש,

אפי.

יומני היקר שלום!

אני כל כך עצבני על רחל וההתנהגות שלה אפילו מצחיקה אותי.  היא כל פעם מחפשת דברים שסול עשתה שיובילו לדברים רעים לדוגמה: המעטפות החומות והסמים, הסיפור ושרפת הבית ועוד… אני כל כך שמחתי שהשוטרת באה וחקרה את רחל כי זה מה שגרם לה להודות בגנבה ולסול להשיג את התהילה שלה.  לגבי אפרת ואפי, הם היו כל כך נחמדים אליה והם לא פחדו בגלל שהיא הציתה בית, הם דאגו לה כאילו היא הייתה היא הייתה הילדה שלהם. הם שמרו עליה מהעולם האכזר שבחוץ.

אני חושב שככול שמגיעים יותר מאוחר בספר, ככה רואים כמה היא יותר אמיצה וחזקה, עם כל מה שהיא התמודדה איתו, עם כל הקשיים והמכשולים היא עדיין מתמודדת עם הכול בגבורה. אני גאה בה ואני לא יודע אם מסוגל לעשות מה שהיא עשתה.

אני כבר מחכה לקרוא את הפרקים הבאים.

ביי.