מלחמת העצמאות הידועה גם בשם “מלחמת השחרור”, “מלחמת הקוממיות” או “מלחמת תש”ח”. הייתה מלחמה יזומה על ידי מדינות ערב וערביי ארץ ישראל לסיכולה של תוכנית החלוקה ומניעת הקמתה של מדינת ישראל.

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש”ח, ומלחמת 1948)תוכנית החלוקה של האו”ם, תקפו ערביי ארץ ישראל את היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה של התוכנית. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית חברו לסייע למתקפת ערביי הארץ. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של שלטון המנדט, הכריזה מדינת ישראל על הקמתה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה הסתיימה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל הפסידו. צבאות מדינות ערב, אשר פלשו לארץ ישראל או נטלו חלק בלחימה ספגו מכה קשה, ובייחוד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין עבר הירדן, שכבשה את הגדה המערבית, מצרים, שכבשה את רצועת עזה ובעיקר מדינת ישראל, שהרחיבה גבולותיה, בתוך ארץ ישראל, מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת האו”ם. ירושלים שנועדה להיות בשליטה בינלאומית, חולקה בין ישראל לירדן: הרובע היהודי, כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים שנכבש במלחמה על ידי הלגיון הירדני, נותר בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים, וכן נותרה ממלכת ירדן שליטה על שכונות ערביות במזרח העיר, ועל העיר בית לחם, שאף היא נועדה להיות כפופה לשלטון בינלאומי. בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.

מפת גבולות החלוקה 1947 טרם המלחמה אל מול מפת גבולות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות 1949 השטח שהוקצה בהחלטת החלוקה למדינה היהודית השטח שהוקצה בהחלטת החלוקה למדינה הערבית, אשר היה תחת השליטה של מצרים וירדן בין השנים 1949-1967 השטח שהוקצה בהחלטת החלוקה למדינה הערבית, ועבר לשליטה ישראלית בשנת 1949 שטחי מזרח ירושלים אשר היו אמורים להיות שטח בפיקוח בינלאומי של האו”ם ובפועל היו תחת שלטון ירדני בין

השנים 1949-1967
שטחי מערב ירושלים אשר היו אמורים להיות שטח בפיקוח בינלאומי של האו”ם ובפועל היו תחת שלטון ישראלי לאחר 1949
שיעור ההרוגים במלחמה בקרב כוח המגן העברי, צה”ל והאוכלוסייה היהודית הגיע לכדי אחוז מכלל אוכלוסיית היישוב. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים. וחרבו מאות כפרים ערביים. לאירועים האלה ניתן על ידי הערבים הכינוי הנכבה(בערבית – ‘האסון’ או ‘המכה’).

מלחמת סיני (מבצע קדש, 29 באוקטובר – 5 בנובמבר 1956), מלחמת מנע שיזמה ישראל נגד מצרים בשל הסלמת מעשי האיבה מצד מצרים, ובהם שיגור חוליות פדאיון וחסימת המעבר לשיט ספינות ישראליות בכניסה למפרץ אילת, כמו גם בתעלת סואץ. על מעשי האיבה נוספו עסקת הנשק בין מצרים לצ’כוסלובקיה (סוף ספטמבר 1955), שאיימה לחזק את צבא מצרים בכמויות אדירות של נשק רוסי, והקמת פיקוד ערבי משותף של מצרים, ירדן וסוריה (24 באוקטובר 1956).