ירושלים

התעודות הראשונות בהן נזכר שמה של ירושלים במידה רבה של ביטחון, בצורה הדומה לשם העברי, הן כתבי המארות המצריים. שמה של העיר מופיע בכתבי המארות כ”אשאמם” שאותו יש לקרוא ככל הנראה כ”רֻשַׁלִמׁם”. מאוחר יותר מופיע שמה של העיר כ”אורוסלימה” במכתבי אל עמרנה מן המאה ה-14 לפנה”ס.

חוקרים סבורים כי ירושלים נקראה מלכתחילה על-שמו של אל השקיעה הכנעני, שלם, וכי במקום היה מקדש לפולחנו. הסברה היא ש”מלכיצדק מלך שלם”, הנזכר בספר בראשית, הוא למעשה מלך ירושלים. וכך גם פירשו חז”ל^[8] בהתבסס על הפסוק: “וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן“^[9]. המילה “ירו” לקוחה מן השורש השמי י. ר. ה שפירושו “ייסד” (ואף בעברית: או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ – איוב, ל”ח, ו’), ולפיכך, על פי השערת חוקרי המקרא, משמעות השם המקורית היא, ייסד האל שלם, או זאת העיר שאותה ייסד האל שלם. סברה אחרת באשר למשמעות השם היא שיש לפרשו לפי הקרי המודרני בעברית ובערבית – “אור-שלם”, עירו של שלם.

על פי המדרש,^[10] השם “ירושלים” הוא צירוף של השם בו אברהם קרא לה “הר ה’ יראה”, עם השם “שלם” בו שם בן נח קרא לה, וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ”ך בדרך כלל כ”ירושלם”. במקרא מופיע שם העיר (חוץ מארבעה מקומות) בכתיב חסר, ללא יו”ד, מה שמרמז לכאורה על הקריאה הקדומה “ירושלֵם” (בדומה לשמה בארמית). עם זאת, הקרי הוא “ירושלים”, וכך הוא גם שמה של העיר אצל חז”ל. על פי המסורת, ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

לירושלים שמות רבים. על פי המדרש, ישנם 70 שמות עבריים לעיר. העיקרים שבהם הם: יְרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם, יִרְאֶה, יְבוּס, צִיּוֹן, חֶפְצִיבָהּ, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, יְרוּשָׁלִַם (ללא י’) יְפֵה נוֹף וְעִיר דָּוִד.

בדומה לציון ארץ ישראל בשם “הארץ” ובית המקדש בשם “הבית”, גם ירושלים נזכרת במקורות בשם “העיר” בה”א הידיעה, ללא ציון שמה (הגמרא, מסכת תענית כו: “חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז… בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר…”).

בתרגום השבעים מופיע שמה של ירושלים בצורה ירוסלם (Ιερουσαλήμ) או היירוסולימה (Ἱεροσόλυμα). במקרה, פירוש המילה “היירוס” (ἱερός) ביווניתהוא “קדוש”, וייתכן שכך פורש שמה של ירושלים בפי דוברי יוונית. בתרגומו של הירונימוס לתנ”ך, המכונה “וולגטה“, מתורגם השם ירושלים ל”היירוסלם” (Hierusalem), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמה של ירושלים ברוב לשונות אירופה העכשוויות נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים, המשתקפים גם בכתיב.

בשנת 130 לספירה הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, וכינה אותה “קולוניה איליה קפיטולינה” (Colonia Aelia Capitolina). “קולוניה” בלטינית פירושה “מושבה”, Aelius היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש לאל הרומי יופיטר, ששמו המלא בלטינית: Iuppiter Capitolinus (על שם גבעת הקפיטולין ברומא). השם הלטיני היה בשימוש כמה מאות שנים, כפי שמעידים כתבים מוסלמיים בערבית מהתקופה הסמוכה לכיבוש המוסלמי של ירושלים, אולם הוא נשכח זמן מה לאחר מכן.

השם הנפוץ ביותר לירושלים בערבית בקרב מוסלמים הוא “אל-קודס” (القـُدْس) שפירושו המילולי הוא “הקדושה” ואילו בקרב נוצרים נקראת העיר “אורשלים” (أورشليم) וכך היא מכונה אף בתרגום התנ”ךוהברית החדשה לערבית. בהקשרים דתיים אסלאמיים מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف (“אל-קודס א-שריף”), כלומר “ירושלים הנכבדת” או “ירושלים הנעלה”. במקורות אסלאמיים רבים מוזכרת העיר בשם “בית אלמקדס” (بيت المقدس) המבוסס על “בית המקדש” העברי. שם זה מצוי בשימוש גם בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא “אורשלים”.

שם העיר באנגלית, צרפתית וגרמנית הוא Jerusalem (אותו כתיב, אך הגייה שונה בשפות השונות); בלטינית: Hierosolyma; ביוונית מודרנית: Ιεροσόλυμα; בספרדית: Jerusalén; באיטלקית: Gerusalemme; ברוסית: Иерусалим.

על פי ההלכה הייתה קיימת בתקופת המקדש מצות עלייה לרגל לירושלים, שלוש פעמים בשנה, בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות. קיים מנהג ברכת כהנים בכותל המערבי פעמיים בשנה. בנוסף, נהוגה הייתה מצווה להביא ביכורים לירושלים. כזכר למצווה זו, רבים המטיילים בחגים לירושלים, מוקדי “עלייה לרגל” הם: הכותל המערבי, הרובע היהודי, עיר דוד וקברי צדיקים רבים.

תוכנית המתאר של ירושלים מציינת מספר מוקדים המכונים “מרחבי תיירות” ביניהם הכניסה לעיר, מתחם הרכבת, ממילא ומגרש הרוסים, אזורים היסטוריים כמו העיר העתיקה, ליפתא ועין כרם,כמו כן יש את מרכז העיר ומתחם המוזיאונים.

ל פי המדרש,^[10] השם “ירושלים” הוא צירוף של השם בו אברהם קרא לה “הר ה’ יראה”, עם השם “שלם” בו שם בן נח קרא לה, וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ”ך בדרך כלל כ”ירושלם”. במקרא מופיע שם העיר (חוץ מארבעה מקומות) בכתיב חסר, ללא יו”ד, מה שמרמז לכאורה על הקריאה הקדומה “ירושלֵם” (בדומה לשמה בארמית). עם זאת, הקרי הוא “ירושלים”, וכך הוא גם שמה של העיר אצל חז”ל. על פי המסורת, ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

לירושלים שמות רבים. על פי המדרש, ישנם 70 שמות עבריים לעיר. העיקרים שבהם הם: יְרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם, יִרְאֶה, יְבוּס, צִיּוֹן, חֶפְצִיבָהּ, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, יְרוּשָׁלִַם (ללא י’) יְפֵה נוֹף וְעִיר דָּוִד.

בדומה לציון ארץ ישראל בשם “הארץ” ובית המקדש בשם “הבית”, גם ירושלים נזכרת במקורות בשם “העיר” בה”א הידיעה, ללא ציון שמה (הגמרא, מסכת תענית כו: “חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז… בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר…”