מי הן הדמויות?

אנה פרנק:

אנליס מארי (אנה) פרנק (12 ביוני 1929– פברואר או תחילת מרץ 1945) הייתה נערה יהודייה הולנדית שנספתה בשואה, והיומן שכתבה התפרסם בכל העולם. אנה פרנק ומשפחתה הגיעו להולנד מגרמניה עקב עליית הנאצים לשלטון ב- 1933. ביולי 1942 נכנסה אנה עם הוריה אדית ואוטו פרנק ואחותה מרגוט, שהתגוררו באמסטרדם, למחבוא מאימת הנאצים. ב-4 באוגוסט 1944 נחשף המחבוא, ובני משפחת פרנק הועברו על ידי הנאצים למחנה המעבר המשטרתי ליהודים, וממנו הועברו כעבור חודש למחנה ההשמדה אושוויץ. ב-28 באוקטובר 1944 הועברו אנה ואחותה מרגוט למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם נפטרו שתיהן מטיפוס הבהרות. אנה היו קוראים לה “ילדה מדכאת, ילדה חוצפנית, וילדה עצבנית מאוד” אבל אני אומרת שהיא לא כך. אני חושבת שאנה היא ילדה מרתקת, ילדה חכמה, וילדה עם לב רחב. אנה פרנק היתה יוצאת דופן בחיוניותה, באופטימיות, ברעב לידע וליצירתיות. היא גם היתה אשה צעירה, רגישה ומצפצפת, אשר יכולה (על פי הודאתה שלה) להיות מרושעת לסובבים … למרות שהיא נאבקה לא להיות.
במילים אחרות, לא רק שהיא היתה יוצאת דופן, היא גם היתה פשוט רגילה.

אנה היא הדמות הראשית היומן הגפי.

מרגרוט פרנק:

אחותה הגדולה של אנה פרנק. היתה בת שש-עשרה כאשר יומנה של אנה התחיל. היא ילדה שקדנית, חכמה, טובת לב, יפה, צנועה, להוט לרצות את המבוגרים, מרגוט לעתים קרובות מתנגשת עם אחותה, הנחשב מרדנית. מרגרוט היא מודל חיקוי עבור אנה והיא הראשונה שנקראה על ידי הגסטאפו באמסטרדם. קריאה זו מאלצת את הפרנקים להסתתר. היא מתה כמה שבועות לפני אנה במחנה הריכוז בלזן.

אדית פרנק:

אמה של אנה ומרגוט פרנק. היא באה ממשפחה עשירה ובילתה את רוב חייה בגרמניה. מבחינת הכישורים האימהיים שלה, היא קצת מאכזבת את אנה, שהייתה מעדיפה שהיא תהיה יותר אוהבת ומקבלת. אשת שלום, היא הקול של התבונה במהלך קרבות למבוגרים באגף. לאחר שנתפסו התושבים ובנותיה נשלחו למחנה בלזן, היא נשארה למות באושוויץ. והיא תמיד חשבה על האנשים שלא שרדו במלחמה ואיזה מזל יש לה ומשפחתה.

אוטו פרנק:

אביה של אנה ומרגוט פרנק. הוא בא ממשפחה עשירה ובילה את רוב חייו בגרמניה. כאשר עלה היטלר לשלטון ב- 1933, החליט מר פרנק על העברת משפחתו לאמסטרדם, בהולנד. שם הוא עבד בעסקי מוצרי המזון. כאשר פלשו הנאצים להולנד, הוא סידר את משפחתו כדי להסתתר בבניין שבו היה מועסק פעם. (יהודים לא הורשו לעבוד עם הולנדים לאחר שהנאצים השתלטו על הולנד). היא לפעמים אנה קוראת לאוטו “פים” ורואה בו מושיעה וסודה בנספח. הוא היחיד שנותר בחיים במשפחתו לאחר המלחמה. הוא סידר את פרסום יומנה של אנה ומת בתחילת שנות השמונים.

פטר ון דאן:

בנו היחיד של מר וגברת ואן דאן. הוא כמעט בן שש-עשרה כשהוא מגיע לגור בנספח. ביישן, מגושם, ותוך התבוננות פנימית, הוא לא מעיף את תשומת לבה של אנה עד שהם מתגוררים בנספח כמעט שנתיים. ואז הם מתחילים ידידות עמוקה שמובילה לאינטימיות גופנית. אנה היא בראש מעוקמת מאוהבת בו, ואז היא מבינה כי למרות שהוא ילד צעיר ונחמד, הוא חלש אופקים חסר אופי. הוא נעלם בצעדה מאולצת עם הצבא הגרמני

ליס:

הבעיה ופתרון

היה ברור מראש שהחיים במסתור יהיו קשים הרבה יותר לאנה הנלהבת מאשר . הם היו מודעים עד כמה תחמיץ את ידידיה הרבים מבית הספר. מרגוט, שהיתה הרבה יותר בוגרת, היתה מוכנה לקבל את המצב מהר יותר. עד כמה שהיא יכולה, אנה שופכת את הלב שלה אל יומנה, החלק היפה ביותר הוא היכולת לרשום את כל מחשבותיה ורגשותיה, שאם לא היא תחנק. היומן שלה הרעיף את צדפה והניח לה לעמוד מול עולם חדש משלה, עולם שהרשה לה להיות עצמה ולומר מה שהיא רוצה. ואת דבר אחד שהיא אמרה ביומנה: “אני יודע מה אני רוצה, יש לי מטרה, דעה, יש לי דת ואהבה. תן לי להיות עצמי ואז אני מרוצה. אני יודעת שאני אשה, אשה בעלת כוח פנימי ואומץ רב.”