פסוק מז וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ, וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ, וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה; וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ

אליעזר שואל את רבקה מי ההורים שלך והיא עונה שהיא הבת של בתואל בן נחור ומלכה ,כשמע אליעזר שם לה את הנזם על האף ואת הצמידים על ידה

נד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עִמּוֹ–וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי

ישבו אליעזר ואנשיו לאכל ולשתות הם לנו בבית של בתואל ,ובבקר אמר אליעזר הניחו לי לצאת עם רבקה אל אדוני

נה וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר; אַחַר, תֵּלֵךְ.

השיבו לבן ואמא של רבקה “תשאר איתנו רבקה שנה או עשרה חדשים ,ואחר כך תלך לארץ כנען”

נו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל-תְּאַחֲרוּ אֹתִי, וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי, וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. 

אמר להם אליעזר “בבקשה אל תעכבו אותי .אתם רואים שה עזר לי ללכת אל אדוני אברהם עם רבקה “

נז וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ.

ענו לו בני משפחתה “נקרא לרבקה ונשאל אותה מה דעתה”

נח וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ.

הם קראו לרבקה ושאלו אותה האם תרצי ללכת עם אליעזר “כן אלך אתו”

נט וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת-עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאֶת-אֲנָשָׁיו.  

בני משפחתה שלחו את רבקה ואת המשרתת שלה מאז היותה תינוקת,ואת אליעזר ואנשיו.

ס וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ–אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. 

בטרם לפני נפרדו ברכו בתואל ולבן את רבקה ואמרו “אחתונו אנו מברכים אותך שהיו לך אלפים ורבבות של צאצאים,ושילדיך יכבשו את שערי הארצות של שונאיהם.

סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

לקראת ערב יצא יצחק להתפלל  בשדה וראה שירת גמלים קרבה ובאה

סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל

רבקה אף היא הבחינה בדמותו של יצחק המתפלל ,והפילה את עצמה מעל הגמל ,מתוך צניעות.

סה וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס.  

רבקה שאלה את אליעזר “מי האיש שצועד בשדה לקראתנו?”השיב לה אליעזר הוא  יצחק הבן של אברהם  האדון שלי .כששמעה זאת לקחה רבקה את הצעיף וכסתה את פניה ,כמנהג הכלות.