טיול שנתי לכיתות י”א בגליל הצפוני והמערבי

את המסלול של היום הראשון בטיול אנו נפתח בביקור במערות , מערת הנמר ומערת הקשת.

:מערת הנמר

מערת נטיפים מרהיבה במצוקי נחל נמר, המערה ידעה ונדליזם והרבה מהנטיפים המרהיבים שלה נשברו אך המערה עדיין מרשימה ויפה. האגדה מספרת על בדווי (או בגרסה אחרת קצין בריטי בתקופת המנדט) שירד אל הנחל ונתקל בנמר זקן, תשוש וחסר שיניים, אחרון נמרי הגליל, לכד אותו ומסר אותו לגן החיות של תל אביב, זה שהיה קיים לפני שבנו במקומו את קניון גן העיר.

במערה מסלול הליכה מסודר הכולל מחזירי אור באדיבות רשות הטבע והגנים. במערה שוכנים עטלפים מזן שמועד להכחדה ומכיוון ובחורף העטלפים נכנסים לתרדמה (שינת חורף) וכל מטרד עלול לגרום לפיזור החרקים שמשמשים כמקור המזון היחיד שלהם ובכך לגרום למותם, אז אסורה הכניסה למערה בחודשים אלו (נובמבר-מרץ).

לאחר מכן אנו נמשיך למערת קשת:

מערת הקשת ממוקמת ברכס הצפוני של נחל בצת שבגליל המערבי, בשטח פארק אדמית. למרות שמו של המקום, בימינו לא מדובר במערה – תהליכים גאולוגיים שינו במהלך השנים את מה שהיה מערה, תקרתה התמוטטה וכיום היא מהווה מעין קשת גדולת ממדים. מכאן שם האתר. צורתה המיוחדת של “מערת קשת” מושכת אליה תיירים וחובבי סנפלינג רבים.

מערת הקשת נוצרה בזמנים שעוד היה ים באזור זה וסלע הגיר המצוי במקום נשחק על ידי שילוב בין מים לרוח, אשר “כרסמו” את הסלע מבפנים וכך, בעומק המערה נשארה שכבת סלע דקה ולא עמידה. לכן היא נשברה וקרסה, אך השכבה העבה שבפתח המערה נותרה עבה מספיק כדי שתשאר עד היום.

ביום השני אנו נבקר בגן הלאומי ברעם ובבית הכנסת העתיק:

גן לאומי ברעם הוא גן לאומי ובתחומו בית כנסת מתקופת התלמוד, ששרידיו הם מהיפים ביותר שנבנו בתקופה זו ומעיד על קיום קהילה יהודית מבוססת במקום. הגן משתרע על ראש גבעה שגובהה 755 מטרים מעל פני הים המשקיפה על פני הסביבה. כפר ברעם, שמו של היישוב היהודי בו נמצא בית הכנסת, נזכר לראשונה ב-1211 אצל הנוסע ר’ שמואל בר’ שמעון ואחריתו, כנראה, בתקופה הממלוכית

בשטח הגן הלאומי מצויים מבני הכפר הערבי בירעם, שתושביו, נוצרים מארונים, פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה, על אף הבטחות שקיבלו.

בהמשך נמשיך גם לתוך היער בברעם.

בהמשך היום נבקר גם בנחל צבעון ונחל דישון:

נחל צבעון – 

נַחַל צִבְעוֹן (בערבית: ואדי א-סוביע; נקרא גם: נחל גורי האריות) הוא נחל אכזב הממוקם בגליל העליון ואחד מיובליו של נחל דישון.

הנחל ממוקם ליד צפת למרגלות הר צבעון, ומנקז לתוכו את מורדותיו הצפוניים של הר מירון. סמוך לנחל ממוקם היישוב צבעון אשר נקרא על שמו של הנחל.

על יד הנחל עובר מסלול שביל ישראל. הנחל נשפך יחד עם נחל אביב ונחל גוש חלב אל נחל דישון.

נחל דישון- 

נַחַל דִּישוֹן (בעבר ואדי חינדאג’) הוא הגדול שבנחלי הגליל העליון המזרחי. ראשיתו במורדות המזרחיים של הר מירון, אורכו כ־26 ק”מ, ובסיומו הוא נשפך לנהר הירדן (בעבר לאגם החולה), מצפון לגשר הפקק.

שטח הניקוז של הנחל משתרע על 96 קמ”ר, והוא כולל את השטח התחום בין המורדות המזרחיים של הרי מירון – סאסא – דובב במערב, אזור גוש חלב – דלתון – עמוקה מדרום, ויראון – אביבים – דישון מצפון. שטח הניקוז של הנחל תחום מדרום על ידי נחל מחניים ונחל ראש פינה, ומצפון על ידי נחל גרשום.

בנחל ובסביבותיו נובעים מספר מעיינות, העיקריים שבהם הם עין דישון ועין אביב.

כמו כן קיימים שם תופעות גיאולגיות שונות ובאביב ובחורף זרימת המים בו מרשימה.

חלקים מהנחל הם שמורת טבע (שמורת נחל דישון ושמורת יער ברעם), וחלקים אחרים משמשים למרעה. חלק משטח הניקוז של הנחל (נחל קציון ונחל מרות) הוא שטח אש, שגבולותיו מגיעים עד לאפיק הנחל בחלקו התחתון.

ביום השלישי, נבקר במצפה מונפורט ובנחל כזיב

מצפה מונפורט:

מבצר המונפורט נקרא בערבית קלעת אלקרין – מבצר הקרן הקטנה על שם מיקומו בשלוחה תלולה. המבצר היה שייך למסדר צלבני והיה כפוף למרכז האזורי במעיליא. מסביב למבצר היו בנויות חוות רבות וטחנות הקמח היו חלק מהמארג החלקאי של המבצר. המבצר נהרס במקביל לכיבוש הממלוכי של הארץ בהנהגתו של בייברס לאחר 1265.

השרידים הנראים בשטח כיום הם רק חלק קטן מהמבצר וכוללים את הביצור הפנימי ואת מגדל העוז. חלקים רבים נוספים נהרסו כליל או לא נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות. במבצר אפשר להבחין בבורות מים עתיקים המכוסים כיום ברשת ברזל. הבורות התמלאו במים שירדו במרזבים (שניתן להבחין בהם), שניקזו את הגשם מתקרות המבצר.

מהמצפור יורד מסלול שייקח אתכם לנחל כזיב ולעין טמיר

נחל כזיב :

נַחַל כְּזִיב הוא נחל איתן בגליל המערבי. הנחל הוא הגדול ביותר בגליל המערבי, הן באורכו והן בשטח אגן הניקוז שלו.

ערוץ נחל כזיב מתחיל בהר מירון במספר יובלים המנקזים את אזור פסגת הר מירון והכפר בית ג’ן, ומסתיים בים התיכון מצפון לכפר אכזיב. ערוץ הנחל עובר בסמוך ליישובים חורפיש, אלקוש, אבירים, מעיליא, מצפה הילה, נווה זיו, גורן, גורנות הגליל, מנות והעיר מעלות תרשיחא.

סביבת הנחל היא שמורת טבע בה נמצאים מבצר המונפור ומִבנים צלבניים אחרים. לאורך הערוץ מספר מעינות ביניהם עין זיו, עין טמיר, ועין חרדלית. בעקבות הפסקת השאיבה בתחנת עין זיו (שייכת לחברת “מקורות”), הנחל שוב זורם לכל אורכו כל השנה. בעין טמיר קיימת נקבה צרה וארוכה, בכניסה הוצבה אזהרה של רשות הטבע מפני כניסה לנקבה מחשש התמוטטות. זיהום המים בנחל כזיב נמוך בהשוואה לנחלים אחרים בישראל.

המים הנשאבים מעין זיו מוזרמים חזרה לנחל ואינם משמשים עוד את ישובי הגליל המערבי עקב פסילה של משרד הבריאות. עם זאת, המים הוגדרו כמתאימים לרחצה.

את היום האחרון של הטיול אנחנו נסגור  בטיול בשמורת ראש הנקרה

שמוּרַת רֹאשׁ הַנִּקְרָה היא שמורת טבע ייחודית, הנמצאת בקצהו הצפוני של חוף הים התיכון של ישראל, ומצטיינת במצוק תלול היורד לתוך הים התיכון ובחוף הים המפורץ שלו. מצוק הנקרות הוא קצהו המערבי של “רכס הסולם”, הר התוחם את הגליל המערבי מצפון, ומתנשא לגובה של 300 מטרים. מדרום למצוק מצויים שלושה איים: אי התכלת, אי השחף ואי הנחליאלי.

יש המייחסים את שם המקום לתקופת אלכסנדר מוקדון: במהלך מסעותיו בשנת 333 לפני הספירה לערך, רצה להגיע דרך החוף למצרים, וכשהוזהר מראש מפני המכשול הטבעי, ציווה לחצוב נקבה בהר למעבר צבאותיו. עם זאת, ואף על פי שקיימים מקומות ספורים באזור הנושאים את שמו של מוקדון, אין להניח שלנקרות מתחת להר יש קשר למצביא זה, ואף הוכח כי הן נחצבו באופן טבעי.

מקווה שהספר עורר בכם רצון עז להצטרף לטיול.

מקווה לראותכם 🙂