העלייה מאתיופיה

מבצע משה:  1985-1979

עם עליית שלטון הרודן מנגיסטו היילה מאריים, בסוף שנות השבעים, נאלץ נציג הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית יונה בוגלה לעזוב את המדינה. החל מסוף שנות השבעים הפכה עליית יהודי אתיופיה לעליית הצלה, כיון שהיהודים הפכו לפליטים.

הראשונים לעלות לישראל היו פליטים מחבל טיגרי  שעשו זאת רגלית וכמעט ללא סיוע.

“המוסד” וצה”ל העבירו את היהודים למקום מבטחים והסוכנות היהודית קלטה אותם במדינת ישראל, בכפרי נוער ובמחנות מיוחדים שהוקמו לצורך כך.

הליך העלייה של הפליטים היהודים היה דרך חבל טיגראי דרך וולקאייט  ומשם לגדריף ולסודאן

אחד הסיפורים של עליית ההצלה הזאת נוגע לציונות עמוקה שהייתה נטועה בקרב יהודי אתיופיה. אחד מן החלוצים היה מורה ב”אורט”, באנדבגונה שבחבל טיגרי, פארדה יזזאו אקלום. בעקבות יציאתו ופועלו בסודאן נכנס ה”מוסד” לפעילות. “המוסד” וצה”ל פעלו להוצאת הפליטים היהודיים ממחנות הפליטים בגדריף ואום רוקובה בסודאן.

אלה היו הצעדים הראשונים של מה שקרוי “מבצע משה”, במסגרתו עבדו יחד “המוסד”, צה”ל, והסוכנות היהודית להצלת יהודי אתיופיה תחת שלטונו של הרודן מנגיסטו היילה מאריים.

עד לתחילת “מבצע משה”, שבו נפתחה הדרך החשאית לישראל, עלו כחמשת אלפים יהודים מאתיופיה.

בין נובמבר 1988 ומאי 1991 הועברו כ-15,000 יהודים, מכל רחבי אתיופיה למחנה עלייה באדיס אבבה. הסוכנות היהודית והג’וינט פעלו להתמודד עם המחלות (מלריה, צהבת ושחפת) והרצון לשמר את הריכוז היהודי לקראת העלייה.

מדינת ישראל הצליחה לשכנע את המשטר האתיופי לשחרר חמש מאות יהודים מדי חודש בחודשו לישראל תמורת סיוע כלכלי.

לעליית הצלה זו מחיר כבד. בתקופה שבין סוף שנות השבעים לראשית שנות התשעים מתו בדרך לישראל, במדבריות סודאן, למעלה מארבעת אלפים יהודים. מדי שנה, ביום ירושלים, מתקיים טקס אזכרה לעולים שלא הצליחו להגיע לישראל בהר הרצל בירושלים.