https://www.youtube.com/watch?v=cZL6iv5c0I4&index=58&list=PL3ztb-GMFoAoCR93Xl341j8atMRDl9cRe

.לפני שנים רבות התגורר בעיירה קטנה צעיר בשם יחיאל מיכל

.את ימיו הקדיש יחיאל מיכל הצעיר לתורה בבית הכנסת המקומי, שם היה יושב ימים ולילות

 איש לא הכיר את הצעיר ולא היה מודע לגאונותו וקדושתו; רק שנים לאחר-מכן הוא יתפרסם כ”המגיד מזלוטשוב.״

באחד הימים כשיחיאל מיכל ישב בבית הכנסת, נכנס למקום עגלון העיירה וביקש לשוחח עם הרב בדחיפות

.פניו היו אפופות צער ומעיניו זלגו דמעות

הרב ביקש לדעת מה אירע, והעגלון סיפר כי ביום שישי האחרון הוא שב מהעיירה הסמוכה כשעגלתו גדושה בסחורה. מסיבה לא ברורה הוא תעה בדרכו, ולמרות מאמציו לזרז את הסוסים הוא הצליח להגיע הביתה מספר דקות לאחר שקיעת החמה.

הרב הביט בעגלון בעיניים מלאות רחמים.

“שערי תשובה לעולם לא ננעלו” אמר לו ברוך.

“ביום שישי הקרוב, רכוש נרות במשקל מחצית הקילוגרם והבא אותם לבית הכנסת.

אור הנרות שידלקו בבית הכנסת במשך השבת יכפר על חטאך.”

העגלון שמח מאוד לשמוע את דברי הרב והודה לו בחום, אך יחיאל מיכל הצעיר לא הצליח להבין.

כיצד מחצית קילוגרם של נרות תוכל לכפר על חילול שבת – עבירה חמורה כל-כך?

ביום שישי הופיע העגלון ובידיו הנרות. הוא הניח אותם על השולחן על-מנת שהשמש ידליק אותם לפני כניסת השבת.

כשבא לבית הכנסת לבוש בבגדי שבת הוא הופתע לגלות שהנרות נעלמו:

מתברר כי כלב משוטט נכנס לבית הכנסת, חטף את חבילת הנרות ונעלם כלעומת שבא.

“זהו סימן משמיים שתשובתי לא התקבלה!” מיהר העגלון לרב בבכי.

“חלילה לך מלומר זאת” השיב הרב. “כלבים משוטטים מסתובבים בכל מקום, והכלב חמד לו את חבילת הנרות שלך.

בשבוע הבא רכוש שוב נרות והבא אותם לבית הכנסת שמח וטוב לב.”

העגלון עשה כדבר הרב, אלא שגם בשבוע לאחר-מכן משהו מוזר אירע: הנרות נמסו מהר מן הרגיל ועוד בטרם נכנסה השבת הם נמסו לחלוטין. כשבשבוע לאחר-מכן נשבה רוח עזה וכיבתה את הנרות, הבין גם הרב שיש דברים בגו.

“אינני יודע מה קורה כאן” הודה הרב. “הצעתי היא שתסע לרבי ישראל הבעל שם טוב שייעץ לך מה לעשות.”

הבעל שם טוב האזין לסיפורו של האיש.

“נראה שדרך התשובה שהעניק לך הרב המקומי לא מצאה חן בעיני תלמיד חכם צעיר אחד שגר בעיירתכם.

ראה: רכוש שוב נרות, ואני מבטיח לך שהפעם הם ידלקו כראוי.

עם זאת, כשאתה מגיע לעיירתך מסור לר’ יחיאל מיכל שאני מזמין אותו לבוא לשבת קודש למז’יבוז’.”

כשר’ יחיאל מיכל קיבל את ההזמנה הוא מיהר לצאת לדרך.

אך כבר מהרגע הראשון המסע נתקל בקשיים רבים:

העגלה התדרדרה לתעלה בצד הדרך, אחד הצירים נשבר ובנוסף לכך הם גם תעו בדרך.

רק ביום שישי אחר הצהריים הם הגיעו סוף-סוף לכביש המוביל למז’יבוז’ כשהשמש עמדה לשקוע.

מחוסר ברירה הוא נטש את העגלה באמצע הדרך ועשה את דרכו רגלית.

הסוף.