המנורה

“הַסֵמֶל הָרִשְׁמִי שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הוּא מְנוֹרָה וְלָהּ שִׁבְעָה קָנִים. בְּצִדֵיהַ שְׁנֵי עַנְפֵי זַיִת וּמִתַּחְתֶּיהָ כָּתוּב “יִשְׂרָאֵל

ַמְּנוֹרָה מלווה אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי מֵאָז רֵאשִׁית קִיּוּמוֹ וְעַד יָמֵינוּ. לָרִאשׁוֹנָה נִזְכֶּרֶת הַמְּנוֹרָה בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר “שְׁמוֹת”. מְסֻפָּר כִּי כַּאֲשֶׁר נָדְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּדַרְכָּם מִמִּצְרַיִם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵם נָשְׂאוּ עִמָּם אֶת הַמְּנוֹרָה. הַמְּנוֹרָה הָיְיתָה עֲשׂוּיָה כֻּלָּהּ זָהָב. הָיָה לָהּ קָנֶה מֶרְכָּזִי אֶחָד וּמִמֶּנּו יָצְאוּ שִׁשָּׁה קָנִים נוֹסָפִים שְׁלוֹשָׁה מִכָּל צַד

כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִגִּיעוּ מִמִּצְרַיִם לְאָרֶץ, הֵם הִצִּיבוּ אֶת הַמְּנוֹרָה בַּמִּשְׁכָּן בְּשִׁילֹה, וְהִיא דָּלְקָה שָׁם יוֹמָם וָלַיְלָה. כַּעֲבֹר שָׁנִים בָּנָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִצִּיב בּוֹ מְנוֹרַת זָהָב. כַּאֲשֶׁר נֶחְרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְנוֹרָה זוֹ נִגנבה. זְמַן רָב לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁהוּקַם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, הִצִּיבוּ גַּם בּוֹ מְנוֹרָה

מְנוֹרָה זוֹ וּכְלִי קֹדֶשׁ אֲחֵרִים נִגנבו וְנִלְקְחוּ לְרוֹמָא, לְאַחֵר שֶׁהָרוֹמָאִים הָרְסוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִגְלוּ (הוֹצִיאוּ) אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ

לְזֵכֶר הַנִּצָּחוֹן שֶׁלָּהֶם, בָּנוּ הָרוֹמָאִים בְּרוֹמָא אֶת “שַׁעַר טִיטוּס”, וְעָלָיו יָצְרוּ תַּבְלִיט (תְּמוּנָה בּוֹלֶטֶת) שֶׁבּוֹ נִרְאִים שְׁבוּיִים יְהוּדִים נוֹשְׂאִים אֶת הַמְּנוֹרָה עַל כִּתְפֵיהֶם. שַׁעַר זֶה קַיָּם עַד הַיּוֹם בְּרוֹמָא