שוקולד מריר – קובץ שירים מהמגירה
Copyright © 2017
שוקולד מריר
קובץ שירים מהמגירה
בני עדוי
© כל הזכויות שמורות למחבר 2018
2
אבא
עצי הפיקן
הגדולים אינם
שובך היונים
ההומות נעלם
מטע האפרסק
הזקן ניגדם
ואתה עוד
עומד ונלחם
אין כאן אבא
תחנות רוח
ואין כאן
את מי לנצח
יש כאן אבא
ענפים ואילן
ויש כאן
שורש איתן
2003
3
הגביר
אל תותרי, אל תשמטי
אחזי חזק לבל יפול
חירקי שינים, בציפורניים
אל תניחי לו לשמוט
כי פרח יפה הוא
לוהט, שקט ואכזרי
כי נשמה בו
ועלי כותרתו יפים
אל תניחי לחורף לעבור
בלי מגע ידיו החמימות
אל תניחי לקור לחלוף
ללא קירבת תומתו
אל תוותרי, האחזי, ולו בחנק
אל תנשמי, הישמרי
לבל יאכזבך בטרם
פן ישמוט ידיו הגביר
1980
4
אין מצב
היא אמרה לו בוא
היא אמרה לו, עכשיו
וכשבא, היא אמרה, לא!
עכשיו, אין מצב
הוא אמר לה, נשכב
על בטן, על גב
והיא, רוצה על צד
והוא ממלמל, אין מצב
אין מצב, היא אמרה לו
אין מצב, הוא מלמל
אין מצב, כשאמרה לא!
יש מצב לגלגל?
2001
5
אלוהים הוא עדי
וכשפקחתי עיניים בבוקר
והרגשתי שוב את האתמול
האתמול שהיה חלומי
תודה על אהבתך אותי
תודה, כי הצלחת
לחדור חומות סין
לגעת ושוב לגעת
ואלוהים הוא עדי
תודה על האהבה הגדולה
שנתת והוצאת מקרבי
ואת, כמו שאת באמת
בתלמים שחרשת בתוכי
2003
6
את אומרת לי
את אומרת לי, תאהב אותי
צחק איתי, דבר איתי
ואני כועס, מתוסכל עד דמעות
ואת אומרת לי, הכל שטויות
את אומרת לי, בוא איתי
סע איתי, קבל אותי
ואני דומם, בשפתיים קפוצות
ואת אומרת לי, טועים, טעות
את אומרת לי, חבק אותי
נשק אותי, שכב איתי
ואני מסתובב, ואני נסגר
ואת אומרת, אוהבת, ואני נשבר
2001
7
כשאדבר
כשאדבר
האם תקשיבי
תפקחי עיניים, תאזיני
כשאפתח
האם תביני
תשלבי ידיים, תתרכזי בי
יום ועוד יום עובר
ואני שותק
והצורך לספר, מתגבר
יום בא ויום הולך
ואני שותק
ואין לי אותך לידי לדבר
כשאספר
האם תקשיבי
תתרכזי בי, תאמיני
כשאדבר
האם תביני
את שאומר, האם תפנימי
הזמן לא ממתין לי
ואני שותק
ואנחנו מתבגרים, מזדקנים
שעון החול מחלחל
ואני שותק
ואנחנו….
2001
8
סבתא
לא העזתי לראותך עצומת-עיניים
בכיתי
וגבר הייתי
לא הספקתי לומר לך שלום
והלכת
כמו ידעת
קשה לאבד אהוב וקרוב
עוד יותר קשה לשכוח
קורא אני לך לשוב
לבקשך לי לסלוח
הלכתי אחרייך נישאת על כתפיים
נדמת
באדמה נקברת
“קדיש” כמה קצר המרחק בין חיים ומות
שלום
כמו חלום
1981
9
צונאמי
ושוב פגשתי בה
הייתה יפה
והייתה נוגעת
והייתה פוגעת
העיוורון שאחז בי
האש שכילתה בי
והיה לי טוב לסלוח
והיה לי טוב לשקוע
חלפו שנים
נופים משתנים
אור וחושך
מחנק ואושר
לפתע צונאמי הגיע
נהמה מחרידה השמיע
במחי גל ענק אחד
נמחה הכל ואני שוב לבד
2011
10
אולי אני ילדון
הצחוק הפרוע, השטותי, הילדותי
מלווה אותי במכונית, במשרד, בבית
את הפלאפון שלך שבעל פה זכרתי
אני לא יכול למחוק עדיין
אני לא משלים, ולא מפנים
אני לא מסכים, ואולי מוגבל
ואין לי דרך לקבל, ולהבין
ואולי אני ילדון, ילד מגודל
אומרים שתגיע ההשלמה עם האובדן
אומרים שמסתגלים וממשיכים
אומרים שמתגברים עם הזמן
אך הזמן שעבר את הגעגועים מעצים
גם אם אבחר בהכחשה
ביום חול, כמו דבר לא היה
יודע אני שאתה אינך
דמעות שזלגו, ואין מנחם
ביום ההוא, כבה בי נר
שהיה בי דולק, והיה לי חבר
2001
11
צוחק צוחק הערב
צוחק צוחק הערב
מביט אל העולם
עולז רוטט כזרם
של נחל אל הים
שמחת-חיים תמימה היא
ומשנה היא כל אדם
כמה רוטט ליבי שבי
כל הצרות כולן אינן
ועת לילה יורד לו
וציפורים לא מצייצות
ואיש ביתו לו מסתגר בו
אזי היכן כל התשובות
ויללת התן קורעת
טיפות הגשם שוב יורדות
לך לך נבער מדעת
קרא ושאג לאגדות
צוחק צוחק הערב
פני מציץ של תם
לאן פנתה שלי הדרך
לאן עולם בי נעלם
שמחה שבי אל תעצבוני
כי אז ליבי שבי ישאג
אל נא תלכו אל תעזבוני
פן אשאר לבד בדד
1980
12
אחמד אחוי
מאסתי באלה, בטרור, בדשדוש
בשלום ושברו, בתקוה, וביאוש
רגליי כבדות, מושכות, לאות
ועיניי דומעות, וידיי כואבות
סבא זועם, בקברו מתהפך
חוזר ושואל, הופך והופך
ואין לו תשובה, ואין מנחם
ואנחנו כאן, זה בזה נלחם
בני דודים אנו, גם אחים
יש, ויהיו בינינו ויכוחים
אך למה האדמה אדומה מדם
שלי, שלך, ושל ילד קטן
2001
13
אני הולך
אל שאלוני למה
אל תשאלוני איך
אני הולך
הולך, כי אין אחרת
עוזב, דרכי נפרדת
לא חפצו בי, נטשוני
אל חוצות השליכוני
וברק זימה בעיניהם
ונשכחים ימי עבר
הבטחות, מילים אין ספור
ושלום רעים נשבר
אל תהדפו אותי
אל תבעטו בי
אני הולך
חפוי ראש על עלבוני
הצורב את עיני, את נשמתי
פינת חמד זו, תפארתי
לא אני, לא שלי
1981
14
גרועה שלי
מפוזרת, לא מעט
לפעמים, כילדה נוהגת
שלי, שלי את כמעט
על מה, על מה את דואגת
בגד שם תלוי, מיטה לא מסודרת
ראי שם זרוק, מפלצת של טייפ
ארון שפתוח, על וו המגבת
מאפרה, גפרורים, ברעש נפתחת כל דלת
אל תרגישי נא נורא מבולבלת
גרועה שלי, גרועה
נבונה את, לפעמים מהורהרת
יהיה בסדר, מתקופה לתקופה
תני לזמן לעבור, לאט, בלחישה
אל תאיצי בו, גרועה שלי, גרועה
1982
15
הגל הבא
שוכב לבד, לבד כל כך מוזר
הכר מדיף פה ריח כה מוכר
הלילה זר והמיטה קרה
הגל הבא, יורד בסערה
שוכב לבד על חוף הים החם
שעון החול שם מתגלגל בזמן
היום עובר ואף אחד לא כאן
הגל הבא גם הוא נשבר בים
מביט בתמונה, אנחנו
מביט בחיים, שלנו
אמרה לי ללכת
האם עוד אוכל לתפוס מבט
האם תחכה לי ותלחש
אני עוד אוהבת
1997
16
הדר
בבוקר נפלא את הגחת
כמו מלאך, וקטנה כל כך
כה מוקדם, בקושי נשמת
לכלוב זכוכית השליכו אותך
ואת, לצינורות התחברת
כמו היו מעולם רחם אימך
לא ויתרת, באומץ נלחמת
ואין מכשול שיעמוד בדרכך
והנה את מקפצת בשנים
עקשנית כתמיד, צועדת
מטפסת, אל הרים גבוהים
מפלסת מקומך, שורדת
הרפי נא, תני לחיים לזרום
היה ועבר, העתיד לפנייך
תני לגופך קצת לנשום
הפתיח, השאירי אחרייך
2001
17
אריאלה
ילדתי שלי
מדפדפת בעיתון
אומרת, הו, כמה שהיא יפה, יש לה יום הולדת
הופכת והופכת
כל דף את מציצה
אומרת, הו, איזו שמלה, אבא בוא תראה
כסא הוא נדנדה
וילד הוא ילדה
אומרת, בסוף, בעמוד האחרון, נ..ג..מ..ר..
ילדתי שלי
נגמר לך העיתון
ושוב את מדפדפת מסוף להתחלה
הפעם את בוחנת
את הציורים
שואלת, לא מוותרת, עד תשובה את מקבלת
הנה את מסיימת
מסוף להתחלה
שואלת, איפה אימא, ושבה לעיתון
1989
18
השכנה
מכל פינה שבשכונה
הייתה שמחה, הייתה שירה
והשכנה שתופפה
יום שישי קרב ובא
אל בית הכנסת, יש תפילה
והשכנה שברכה
על הכביש, על מדרכה
לבית הספר, חבורה
והשכנה שדאגה
יד ביד בתחנה
הוא והיא בנשיקה
והשכנה התבוננה
אני חוזר, אני בוגר
מסע ארוך, אדם אחר
והשכנה אינה יותר
אני זוכר אותה
אישה קטנה, יפיפייה
כך אני זוכר את השכונה
1997
19
כשהגשתי את ליבי
ועכשיו, כשהגשתי את ליבי
מפרפר וחשוף, וידי רעדה
והנחתי אותו בכף ידך
למשמרת, ולמנוחה
התהיי לו רופאה ואחות?
ועכשיו, כשהגשתי את ליבי
ללא מגן, וללא חומה
ובטחתי בך, כמו בעצמי
ונותרתי, ערום ועריה
התשמרי עליו ועליי?
2001
20
גם אחרי אלפיים
השקט הזה, יום שישי אחר הצהריים
איך הזמן עף, עוד מעט ועוברות שנתיים
אתה ואני, צוחקים, מדברים, ועדיין
הוא כאן, בקירבך, שודד אותך בינתיים
הוא מזהיר, ואתה רוקד את החיים
הוא מזכיר, ואתה רוקד את השנים
השקט הזה, יום שישי אחר הצהריים
איך הזמן עף, ונשארתי לבד באלפיים
עוד מעט, עוד כמה שנים ביחד
הוא כאן, בקירבך, רוצה אותך לקחת
הוא מזהיר, ואתה דוהר את הכבישים
הוא מזכיר, ואתה כובש את הדרכים
השקט הזה, יום שישי אחר הצהריים
אתה איתי, גם אחרי אלפיים
2000
21
הכיכר
הליל בא, שבת האיומה
ובכיכר, קולות ומהומה
הלב הולם, בתוך אימה חולם
הושיטו יד, עוד עם אחד
הדלת עוד, פתוחה היא לרווחה
והכיכר, שלום ועקידה
ושוב אחזור, ועוד אבוא לשם
הושיטו יד, עוד עם אחד
אני זוכר, הדרך ארוכה היא
אני חוזר, והמדינה שונה לי
אל הכיכר
שנה עברה, האבן בפינה
ועוד שנה, וכמו לא השתנה
פה נעמד, הלב בך נצבט
הושיטו יד, עוד עם אחד
איך הילדים בוכים בכיכר
איך הילדים שרים, וקר
1997
22
יכולתי
יכולתי לעלוז עד אור הבוקר
לצחוק לשמוח
יכולתי לראות סרט טוב
לרוץ להשתגע
רגלי מיאנו
והכל בתוכי נאצר
מאיים להתפקע
והיד אוחזת עט, רושמת
את הירהוריי
הדיו נמרחת, אותיות, מילים
וברקע מנגינה שחודרת אלי
ופוצעת בלי רחם
מחניקה בי בכי, ופורצת מחסומים
ופתאום, מתרחקת, נעלמת
וננעלים הסכרים
1982
23
לידה
כואבת את הרגע
מתפתלת
נושמת עמוק אל תוך חזה
נבעתת, שפה נלחצת
נאנקת
דואבת היא בתוך, והנה רגזה
דוחפת ונושמת
שוב דוחפת
עניים, רגליים, והנה יצא
אלי, אלי שבשמיים
מתפללת
בוא, בוא לי ילד, והנה בכה
1980
24
לאחר שימוש
לוגם מים זכים וטהורים
אחר שובר הכד
כלאחר שימוש
רווי, גדוש, הלום מטעמים
שיכור ושבע-נחת
קמל וכחוש
רוטט אל מים צחורים
משחירם ומכפיש
ללא רגש
נושק, נזהר מכתמים
מתרחק ומניס
כל רמז
25
משתינים מלמעלה
ניצבים על ראש המגדל
ומשתינים על כולם מלמעלה
מרטיבים בסירחון את
העכברים, ההולכים מטה
עיני העכברים נשואות
למעלה, אל ראש המגדל
מנסים לטפס ולהגיע
אל המקום הצר, הקטן, המבטיח
אבל השתן המגיע מעל
מסריח, והם מסתתרים
לא מבינים מאיפה זה בא
בודקים, שואלים, עסוקים
ואלו מלמעלה, מחייכים, שבעים
מביטים אל העכברים המתרוצצים
נהנים מכל רגע, ומשפריצים מוסר
לכל עבר, לכל עכבר ועכבר
ועכבר, לטפס עד הראש, אם יצליח
יביט סביבו, שמן ונפוח
ישיל מעליו את עכברותו
וישתין בקשת בכל עוצמתו
1997
26
סתיו
הקיץ ליטף את שיערך
נשק לך והלך
ולא ידעת מי עומד בשערך
ארב ולא שכח
סתיו
צמרמורת בגב זוחלת
קרירות שבה לוחשת
סתיו
ימים שנגדעו טרם זמנם
לילות שהתארכו מיומם
השמש שלום לא אמרה לך
הסתלקה בין עננים
ולא ידעת מה התחולל בך
אם חוח או שושנים
סתיו
גשם ראשון ירד
שער החורף נגע
סתיו
עצים שמתקרחים
נותרו ללא עלים
1980
27
רגע
הדורה יפה ונאצלת
נשמה כמלאך
שמחה כתמיד וצוהלת
הוא לא שכח
לטפי אותי בידייך
גופי צמרמורת
נשקיני בשפתייך
ברכיני את דוממת
עינייך דומעות את הרגע
אחרון לא יסף
אזכור מדי פעם לרגע
אל אבות אבותיו נאסף
1980
28
שבעים ושלושה
שבעים ושלושה, שם למעלה
שחור משחור, זה הלילה
הטורפים, כאן למטה
רצים, רוצים, כל גוויה
והרייטינג, הוא למעלה
וכאילו, זה לא די לה
משדרת כל תמונה בה
ורוקדת את הסמבה, רוקדת על הדם
שבעים ושלושה, שם למעלה
כואב, שורף לי בנשמה
שבעים ושלושה, אבא אימא
הטורפים יצאו למשימה
והרייטינג, הוא למעלה
וכאילו, זה לא די לה
משדרת, כל תמונה בה
ורוקדת את הסמבה, רוקדת על הדם
חייל הולך, אזרח חוזר, חייל נגמר, קולו ניחר, מושיט כאן יד, סוחב על גב, ליבו נשבר, היכן השאר, טורף צולף, טורף רוקד, טורף רושם, צילום של שם,עושה לו שם, הוא לא דומם, על כל גוויה, שבתמונה
1997
29
הולך אדם
הולך אדם ומתבונן, ואצה לו דרכו
הומה ליבו ומתרונן, בבואו ובלכתו
בית חדש יקים אי שם, ומשפחה תפרח
במו ידיו קרוב לים, תצמח לה ותצמח
הולך אדם ומחשבות, עתיד דרכו לאן
והימים והלילות, חולפים הם ואינם
נוטע עץ, בונה יסוד, משליך כספו לים
אולי יבוא היום, וסוד חייו אי שם
הולך אדם והלבטים, לא באו מנוחתם
המחוגים, אך משאירים, עקבות מנוסתם
בוחר בשביל שבו יפסע, רחוק רחוק מכאן
ויום יבוא אולי ידע, לאן דרכו, לאן
1983
30
תרמיל געגועים
אורז תרמיל ומקל
יוצא לדרך חדשה
נוטש עבר ושיר לכת
מזמזם לחן, מנגינה
ילדות, נעורים שנגוזו
דף חדש שנפתח
ימים רבים יחלופו
עד טעם געגועים נשכח
1981
31
חמור גדול
האם פעם חשבת שהכל עלול להסתיים
ריצה, לחץ, כעס, רדיפה אחר ממון
האם פעם חשבת שכל זה לא יהיה נחוץ
מסיבה אחת ויחידה, פשוט, תהיה בחוץ
אז, כבר לא ישנה המעמד, הכבוד והכסף
כולם יהיו דומים, תחת עפר ואפר
תולעים, תולעים, יכרסמו בך עד כלות
לא ישאר לך ולא כלום, רק עצמות
לבנות בוהקות, ללא תגובה ותחושה
ומעליהן יציינו את מקומן, במצבה
יש לך, ידידי, בערך, חמישים שנים לחיות
לכן, כל שאתה אוהב, רוץ-רוץ לעשות
משום שבסוף הדרך, אם ישאר זמן, תביט אחור
ותשאל, מה באמת עשית חמור גדול
1979
32
שכחה מקוללת
בת שמונים, ועוד קצת, נמוכה
שיער לבן, שמלה ארוכה, בודדה
תיק שחור, עיניה תרות, אחר המוכר
מביטה ימינה, שמאלה, לאחור, מוזר
בשלהי השכחה המקוללת, מבולבלת
מקשיבה, מחפשת, מדברת, לא זוכרת
משחזרת, שוכחת, מאבדת
ולרגע מבינה, היא אובדת
2015
33
אתה נראה טוב
1977, רמת הגולן, מחזיקים קו בבוקעתא
סיורים לאורך הגבול עם סוריה ביום ובלילה, בבוקר פותחים ציר
גשם, קור אימים, רוצים הביתה לאימא
חוזרים למוצב, יורדים מהזחל”ם, ויאללה, טיפול בטנקים
שמנים, גריז, ניקיונות, נשקים, כבר מסיימים
הפקידה הפלוגתית מטבריה שם, עם חיוך ממיס
שקופים בבגדי ב’ עטורים בשמן, ידיים בגריז, כמו זומבים
היא מתהלכת בינות הטנקים, עשרות עיניים מלוות כל תנועה שלה
מסדר קצר, מקלחות קרות, מדי א’, יוצאים הבייתה
והיא נעצרת, מביטה בך, ואומרת “וואו, אתה נראה טוב במדי א'”
34
Published: Dec 6, 2017
Latest Revision: May 21, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-392144
Copyright © 2017
Skip to content
יופי של שיריםת אבל רוצים לקרוא עוד. תשלוף אותם מהמגירה.
“Poems from the drawer” – we want more!!