שרה אהרונסון יוצרת מציאות

התורכים חשו וחשדו שמתנהלת פעילות מחתרתית והחלו מעקבים אחרי שרה ואחיה. לילה אחד תפסו התורכים את אחיה של שרה ורצחו אותו. שרל’ה לא הסכימה לתת לרצח אחיה לרפות את ידיה. היא החליטה שלא תיתן לרוחה להישבר וידעה כי עליה למלא את מקומו. לילה אחד תפסו אותה התורכים והכניסו אותה לכלא. עינויים רבים העבירו אותה. שרה אמרה לעצמה- לא אבגוד במולדתי, לא אבגוד בחברי! לא חשוב איזה עינויים יעבירו אותי, לעולם לא אגלה להם דבר!

העינויים היו קשים מנשוא ושרה פחדה שאולי לא תחזיק מעמד בעינויים. אולי תמלמל מתוך עילפון. לפתע התקבלה הוראה להעבירה ממקום הכליאה שלה לעיר נצרת.

שרה החליטה שהיא לא תיתן לתורכים, הכובשים, לשבור את רוחה. גופה היה שבור מהמכות והעינויים והיא החליטה שאת נפשה לא ייקחו! לא תיתן שירצחו אותה!

“אני מבקשת ללכת להתקלח ולהחליף בגדים” אמרה שרה לסוהרים, והם הסכימו.

במקלחת ביתה הוסתר אקדח קטן. שרה החביאה אותו וידעה את מקומו. כאשר היתה במקלחת ירתה בעצמה אך ניסיון ההתאבדות לא הצליח.

הסוהרים כעסו! איך יביאו עכשיו את האסירה למפגן ראווה של ענישה??? היא הרסה להם את התוכניות!

למקום הוזעק רופא והיא ביקשה ממנו שיעזור לה למות. “רק שלא אפול שוב לידיהם! עזור לי למות בכבוד!”

כעבור שלושה ימים שרה נפטרה.

שרה הייתה דעתנית בכל חייה וגם במותה. היא קבעה את מהלך חייה, היא עשתה מעשים ש”נשים לא עושות…”. היא קבעה את מותה. באומץ ובגבורה.