מקדשי אנגקור ואט

מקדשי אנגקור (Angkor), נמצאים ליד סיאם ריפ (Siem Reap), במערב קמבודיה והוכרזו כאתר מורשת עולמית, על ידי ארגון אונסק”ו. המקדשים, נבנו בין השנים 879-1191, כשהאימפריה הח’מרית הייתה בשיא פריחתה ומהווים את אחד ההישגים הארכיטקטוניים המרשימים והנצחיים של המין האנושי. מארמון אנגקור העצום שלטו מלכי האימפריה הח’מרית על שטח כביר ונרחב, שהשתרע מדרום ויאטנם של ימינו ועד יונאן, שבסין ומויאטנם מערבה עד מפרץ בנגל.

המבנים הקיימים כיום באנגקור, יותר מ-100 מקדשים סך הכל, הינם שרידי מבני הדת של מטרופוליס חברתית ומנהלית אדירה, שמבניה האחרים – ארמונות, בניינים ציבוריים ובתים – נבנו מעץ ונרקבו עד כלות, עם השנים.

אדמותיה של אנגקור לא נבחרו כאתר ישוב בשל חשיבות דתית כלשהי, אלא בשל מיקומן האסטרטגי והפוטנציאל החקלאי במקום, אך עם הזמן, לאחר חמש מאות שנה של שלטון הח’מר, הפכה העיר אנגקור לאתר עלייה לרגל, בעקבות כת ה”דוואראג’ה” – “מלכי האלוהים”. מתקופתו של המלך ג’אייאוואראם השני (802-850) ואילך, מלכי הח’מר לא רק משלו בהסכמה אלוהית, אלא אף נהפכו למושא סגידה כאלוהים בעצמם.

המקדשים שהלכו וגדלו נבנו על ידי המלכים, כדי לשמש משכן לכת ה”דוואראג’ה” והיוו באותה תקופה ייצוג סמלי וארצי להר מרו המיתולוגי, ביתם הקדום של אלוהי ההינדו. הסמל לסמכותו האלוהית של המלך היה פסל כוחותיו של האל שיווה, בקודש הקודשים של הארמון והסגידה לו הייתה הדת הרשמית של המדינה

* קארין מתפעלת מהיופי ועם הגב אל המצלמה

התאילנדים בזזו את אנגקור בשנת 1431 והח’מרים נטשו את העיר בשנת 1432, מאז נשארה העיר בחזקת “אבודה” מאות בשנים. נזירים בודהיסטים משוטטים, שעברו דרך הג’ונגלים הסבוכים, נתקלו מפעם לפעם בחורבות המדהימות.

בהבינם את טבעם הקדוש של המקדשים, אך ללא הבנה של מוצאם, הם רקחו מעשיות על מקלטים מסתוריים, שנבנו על ידי האלים בזמן קדום ורחוק. עם חלוף המאות, הפכו המעשיות לאגדה ועולי רגל מקצוות שונים של אסיה החלו לחפש את עירם המיסטית של האלים.

מספר פורטוגזים ומטיילים הרפתקנים אחרים מאירופה, שמעו על העתיקות וסיפורים על העיר שאבדה בג’ונגלים הופצו בחוגי חוקרי העתיקות. מעטים האמינו כי הסיפורים הם יותר מאגדות מקומיות, עד שחוקר צרפתי, הנרי מוהוט, הציג את אנגקור בפני העולם בשנת 1860. הצרפתים הוקסמו מהעיר הקדומה והחל מ-1908 מימנו וניהלו פרויקט שיקום נרחב במקום. 

כשלושה קילומטרים מהמקדש, שומרים זוגות אלים מאבן על שערי הכניסה, עטורי פני הבודהה לאנגקור תום, בה נמצא המקדש השני בחשיבותו – הבאיון (Bayon). המקדש, מסוף המאה התשיעית, הוא מהיפים בקומפלקס אנגקור, ממנו מתנשאים כ-50 מגדלים המעוטרים מכל צדיהם בפניו המחייכות של בודהה, המשקיף ממרום מושבו אל המבקרים במקדש. באשר תלכו, יעקבו אחריכם העיניים הספק רואות – ספק עצומות, בחיוך מסתורי ושלו. בכדי לזכות בחוויה מיוחדת, מומלץ להגיע מוקדם בבוקר, להסתובב לבד, לפני שמגיעים המוני המבקרים במקום.

מקדש מרהיב אחר ואחד המקדשים המפורסמים בקמבודיה הוא טה-פרום (Ta Prohm). מקדש זה נעזב על ידי הארכיאולוגים והחוקרים ונכבש על ידי עצי הג’ונגל, השולחים זרועות ושורשים אדירים ומפותלים כנחש, בין קירותיו העתיקים, לעיתים אף עוטפים את המבנים לגמרי וחוסמים את כניסותיו, כאילו הכריז הטבע את ניצחונו על אימפריית האדם. המקדש מסתתר בתוך היער, דבר שמוסיף ליופי ולמסתורין במקום.

מִפְגָּשׁ

אַתָּה מִתְבּוֹנֵן בִּי בְּשַׁלְוָה אִלֶּמֶת

וַאֲנִי צְלִיל מִשָׂפָה אַחֶרֶת

רוֹאֶה עֵינֶיךָ הָעֲצוּמוֹת

יוֹדְעוֹת דְּמָמָה

וַאֲנִי יוֹדַעַת

שֶׁקֶט.

אנגקור ואט (Angkor Wat), המקדש המרכזי והגדול ביותר במתחם, נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-12 והינו יצירת מופת נעלה של האמנות הח’מרית. המקדש נבנה על ידי המלך סורייאוואראם השני, לכבוד האל ההינדי וישו, עמו זוהה המלך וכדי לשמש לבסוף כמקום קבורה למלך. ספרים שלמים נכתבו על המקדש, אבל גם ניסיונות אמיצים אלו נכשלו במשימה הקשה: להעביר בכתב את הממדים האדירים, הפרופורציות המושלמות והפיסול מעורר ההתפעלות הניבטים מכל פינה, בפני המבקר.

להיכנס בשביל האבנים המורם, לצעוד בחצרות הנרחבות, לעלות במעלה מגדל המקדש הראשי, הם כצעידה אל ממלכה נשגבת, בעלת כוח חסר מעצורים, עד כי המוח והנפש כמו שיכורים בפני ההשראה והמגוון האדיר. חשיבותו של המקדש לעם הקמבודי כה גדולה, עד כי ציורו מופיע על דגל המדינה.

הַזְּמַן פִּסֵּל אוֹתָנוּ בְּאֶבֶן

אָנוּ מַבִּיטִים אֶל הָעוֹלָם הַמִּשְׁתַּנֶּה

וְהוּא מַבִּיט אֵלֵינוּ בְּהֶבְזֵק מַצְלֵמָה.

רַק הַדְּמָמָה שׁוֹלֶטֶת מִסְּבִיבֵנוּ

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹשָׂה מֶדִיטַצְיָה

וּמְאִירָה אֶת עוֹלָמֵנוּ הֶאָצוּר

כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.