המכשפה הטובה

בעיר אחת רועשת בתוך בית, התגוררה המכשפה רוזה בלונדה.  

מעולם לא נכנסו לביתה השכנים ולכן כולם חשבו שיש לה שלושה כלבים

גדולים ומפחידים, עטלפים מוצצי דם ואקווריום גדול עם כרישים טורפים.

רוזה בלונדה הסתגרה בביתה וכולם חשבו

שהיא רוקחת שיקויים והופכת את החיות שלה למפלצות.

רוזה בלונדה לא הכירה אף אחד, לא היו לה חבר או חברה אחת

בעיר הרועשת. אף אחד מהשכנים לא הכיר אותה באמת ולא ידע

את הצד הפנימי שלה.

אנשים שראו אותה, פחדו וברחו מיד.

רוזה בלונדה היתה עצובה כי כל הזמן היתה בודדה ומשועממת. 

היא אהבה לעלות לגג ביתה. היא היתה מטפסת מחלון לחלון

ומגיעה לגג, מביטה בנוף ורואה את הילדים המשחקים בגינה.

על  הגג היא חשבה לעצמה האם אי פעם יהיו לה חברים.

פתאום, שמעה רוזה בלונדה יללה של חתול.

היא התקרבה בעקבות קול היללה וראתה על צמרת העץ

חתול חמוד ומפוחד.

רוזה בלונדה הורידה את החתול מהעץ, ליטפה אותו

ולקחה אותו אל ביתה.

בבית נתנה לו חלב לשתות והרגיעה אותו.

לפתע, שמעה רוזה בלונדה קול בכי של ילד.

היא עלתה לגג וראתה ילד בוכה וקורא : “מיצי, חתולי שלי, היכן אתה?” 

רוזה בלונדה ירדה למטה והחתול רץ לעבר בעליו, קפץ עליו וליקק אותו. 

“איך קוראים לך?” שאלה 

“רון” גמגם הילד בפחד

“היכן מצאת את החתול שלי?” שאל

“הורדתי אותו  מצמרת העץ” ענתה

“אתה מוזמן לבוא אל ביתי מחר בשעה חמש וחצי.”

“אשמח לבוא” ענה רון

רון רעד כשראה את החיות מפוזרות על השולחן.

“שלום רון, אני שמחה לארח אותך בביתי.”

רוזה בלונדה הגישה לרון איבר של יצור עשוי מסוכר

ומסרה לידיו הרועדות. 

היא ביקשה מרון לעצום את עיניו ולפתוח את הפה.

“מה זה?” שאל רון

“אני רוצה שתטעם את מאפה הסוכר המתוק שהכנתי.”

רון לקח נשימה עמוקה, הרפה את כתפיו ואכל את ייצור הסוכר בהקלה.

 רון הגיש לרוזה בלונדה מתנה כאות תודה על מציאת החתול

והטיפול בו. כשהיא פתחה את הקופסה, ראתה עגילים יפים.

היא בכתה מהתרגשות ואמרה:” תודה רבה, איזו מתנה

יפה הבאת לי, מעולם לא קיבלתי מתנה ממישהו.”

” מדוע לא קיבלת מתנות אף פעם?” שאל 

” אין לי חברים” ענתה רוזה בלונדה 

” לך יש  חברים?” שאלה 

” אף פעם לא היו לי, החתול הוא החבר היחיד והכי קרוב אלי.”

רוזה בלונדה ורון רקדו ושרו עד שהתעייפו.

רוזה בלונדה נפרדה מרון ואמרה:”אני שמחה שבאת לבקר אותי.” 

“אני שמח שהתארחתי אצלך” ענה רון 

“תרצי להיפגש בביתי מחר?” 

“בטח!” ענתה

רון ישב בביתו וכתב מכתב לרוזה בלונדה:

“רוזה בלונדה היקרה………”

רוזה בלונדה הגיעה לביתו של רון

ובידה מתנה וקערה עם עוגיות מבצק סוכר.

רון פתח את הדלת  לרווחה וקיבל את רוזה בלונדה בשמחה

לבושה בשמלת הייצורים שלה.

“ברוכה הבאה לביתי” אמר רון

היא הגישה את העוגיות והמתנה.

“תודה” אמר רון ופתח את המתנה.

הוא הופתע לראות פיג’מה עם ציורים של ייצורים חמודים.

בתוך הקופסה הוא גילה פתקית ובה היה כתוב:

רון הנכבד!

אני מקווה שתאהב את פיג’מת הייצורים,

תלבש אותה ונחגוג ב”מסיבת פיג’מות”.

וכך רוזה בלונדה ורון הפכו לחברים טובים…