כשהייתי ילד היה לי עץ

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד הָיָה לִי עֵץ

הוּא הָיָה בְּמֶרְחָק הֲלִיכָה מֵהַבַּיִת

אֲבָל לֹא מַמָּשׁ לְיַד

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד הָיָה לִי עֵץ

הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֵלָיו

כְּשֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת לְבַד

כְּשֶׁהָיִיתִי נַעַר וְרָצִיתִי לַחְשֹׁב

בְּצֵל הָעֵץ יָשַׁבְתִּי שִׁירִים לִכְתֹּב

וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי גָּדוֹל וְהָיָה יוֹם מְאֹד מְתַסְכֵּל

נָסַעְתִּי שְׁעוֹת וְהִגַּעְתִּי אֶל הָעֵץ כְּדֵי לִמְצֹא נֶחָמָה בַּצֵּל

וּכְשֶׁהֶחְלַטְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ

שֶׁל הָאַחַת וְהַיְּחִידָה

לָקַחְתִּי אוֹתָהּ אַל הָעֵץ לוֹמַר לוֹ דִּבְרֵי פְּרֵדָה

וְלוֹמַר לוֹ תּוֹדָה

שָׁנִים רָבוֹת חָלְפוּ וְהָעֵץ נִשְׁאַר כְּזִכָּרוֹן רָחוֹק

אַשֵּׁר נִשְׁאַר מֵאָחוֹר בְּמָקוֹם עָמֹק

וְלַפֶּתַע הַיּוֹם הִסְתַּקְרַנְתִּי אִם הָעֵץ עוֹדוֹ קַיָּם

מָצָאתִי אוֹתוֹ הַפַּעַם בֶּחָצֵר

מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרִי גָּדֵר

בָּתִּים נִבְנוּ מִסְּבִיבוֹ אַךְ הוּא עֲדַיִן שָׂם

עָמַדְתִּי לְיָדוֹ דַּקּוֹת מִסְפָּר

נִזְכַּר בְּרֶגַע מִן הֶעָבָר

צִלַּמְתִּי אוֹתוֹ. עֵץ אֹרֶן יָשָׁן

שֶׁמִּן  הַסְּתָם שָׁכַח אוֹתִי מִזְּמַן

הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה וְקִשְׁקַשְׁתִּי קְצָת עַל הַתְּמוּנָה

כְּמֵעֵין חֲזָרָה לַיַּלְדוּת

עוֹד דַּקָּה לִפְנֵי שֶׁחוֹזְרִים לְבִּינָה

לַגִּיל הַנָּכוֹן וְלַמְּצִיאוּת