ברגע של קושי

יֵשׁ מִי שֶׁנּוֹשְׂאוֹ עַל הָרֹאשׁ

וּמִי שֶׁנּוֹשְׂאוֹ עַל כָּתֵף.

אַךְ יֵשׁ מִי  שֶׁיָּכוֹל

לִמְצֹא בּוֹ גַּם אֶת הַכֵּיף.

לְהַגִּיד לְעַצְמוֹ: “זֶה בְּסֵדֶר,

זוֹ הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

אֶפְשָׁר לְדַלֵּג עַל הַקֹּשִׁי

אִם נִרְאֶה בּוֹ מַתָּנָה.”

וּבְרֶגַע כָּזֶה שֶׁל קֹשִׁי,

שֶׁל עֶצֶב אוֹ כְּאֵב,

אֲנִי מְאוֹד מִשְׁתַּדֶּלֶת

לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב

וּלְהַזְמִין לְחֶבְרָתִי

אֶת מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַטּוֹב.

לָבוֹא לְעֶזְרָתִי

וּפָשׁוּט, פָּשׁוּט 

לֶאֱהֹב…