מטולה

בתחילה נקרא מקום זה על ידי הדרוזים: “אומתאללה”. לאחר שנקנה המקום על ידי הברון רוטשילד, הציע אליעזר בן יהודה לקרוא למקום “עם סגולה” על שם הילדה הראשונה שנולדה ביישוב. שם נוסף שהוצע היה “מצפה בנימין”, על שם אברהם בנימין אדמונד ג’יימס דה רוטשילד. שמות אלה ואחרים היו כולם בעלי שתי מילים, כמו שמות כל שאר היישובים שעזר הברון רוטשילד להקים: פתח תקווה,ראשון לציון, זכרון יעקב, מזכרת בתיה וכו’. לבסוף, נשאר עד היום העיברות של השם הקודם “אומתאללה” – בעבר: מתולה, וכיום: מטולה.

מצפה דדו

גבוה מעל כולם, בפסגת הר צפייה מערבית למטולה, נמצא מצפה דדו שהוקם לזכרו של דוד אלעזר הרמטכ”ל התשיעי של צה”ל. נקודת התצפית הזו פורסת מרחבי נוף וטבע מקסימים. ממזרח נראית פסגתו המלבינה של החרמון, מדרום נראה עמק החולה, מצפון בתיהם של מארג’ עיון, עמק עיון והרי הלבנון ומסביב מטעי הפרי של חקלאי המושבה הותיקה. באביב מתווספים צבעי הפריחות לכל קרנבל הנוף שמסביב. מטעי הנקטרינות פורחים בורוד ועצי הדובדבן פורחים בלבן, בדרך כלל בחודש מרץ, במבזק פריחה קצרצר של כעשרה ימים בלבד.

נחל דן

תחילת המסלול בחניון שמורת הדן. המסלול חוצה את הנחל מערבה ע”ג גשרון עץ, מטפס צפונה ושוב חוצה את הנחל לכיוון מזרח. לאורכו צמחיה גבוהה ועשירה היוצרת אפלולית וקרירות. העצים הגדלים לאורך המסלול הם בעיקר אלה אטלנטית ושיזף השיח. רובו של המסלול נח להליכה ומוצל. בסופו חניון שמורת דן.

קיבוץ דפנה

ראשיתו של קיבוץ דפנה בקבוצה של 34 חברים מהם 19 מגויסים מישובי הקיבוץ המאוחד ו-15 חברים שהגיעו למכבייה והתיישבו בגבעת מיכאל שעל יד נס ציונה. לימים הצטרפו אליהם חלוצים שהגיעו מפולין, ליטא וגרמניה. למעלה מ- 7 שנים שהתה הקבוצה בנס ציונה.
אחרי ישיבה של 7 שנים בנס ציונה החליטו המוסדות על התיישבות בעמק החולה.
כחודשיים ישבה קבוצת החלוץ בתל חי ועשתה את ההכנות לקראת העלייה.
ב- 3 למאי 1939, י”ד באייר תרצ”ט, עלה קיבוץ דפנה על הקרקע והקמנו את היישוב הראשון של חומה ומגדל בצפון עמק החולה.
נחל הדן עובר בתוך הקיבוץ, מלווה את הציבור והאורחים ותורם לאיכות החיים והיופי של דפנה.
נכון לסוף שנת 2015, חיים בקיבוץ דפנה כ- 700 נפש.
חקלאות
גידולי שדה, אבוקדו, פרדס, מטע אבוקדו ופרדס , בריכות פורלים ורפת.
בשנים האחרונות נוספו עוד מקורות פרנסה :
גני דפנה- חדרי אירוח, חנות למכירת דגי פורל, מסעדת דגים, מזנון ומתחם מסחרי.
חינוך
בית הספר נוסד ב- 1942. במשך השנים הצטרפו ילדים מהאזור והוקם בית ספר התיכון “הר וגיא” ובו כיום יותר מ-1000 תלמידים. ילדי ביה”ס היסודי לומדים ב”עלי גבעה” – בי”ס יסודי אזורי בכפר גלעדי.
תרבות
בדפנה אולם ספורט, בריכת שחיה, מגרש טניס, חדר זיכרון ואתר זיכרון לזכר הנופלים והנפטרים אשר הוקמו בעיקר מכספי הפיצויים מגרמניה.
ביטחון
במשך שנות קיום דפנה ידענו תקופות קשות וגורליות.
שלוש פעמים נאלצנו לפנות את ילדינו למרכז הארץ. הפינוי היה בשנים: 1941, 1948 ו- 1981.
בשנת 1969 החלו הפגזות הקטיושות וכמה שנים גדלו ילדינו במקלטים. עברנו גם את מלחמת לבנון הראשונה והשנייה.
אנו תקווה להמשיך ולקיים את קיבוצנו המוריק והאיתן ולזכות לדורות ממשיכים. כיום הקיבוץ שוקק חברים, בנים, נקלטים ותושבים. בתי הילדים הומים מילדים בני הישוב.

חיפוש באתר

שעות פתיחה
ספר טלפונים
לוח מודעות
נתוני גשם
שימוש באתר
מיחזור
אתר הקיבוצים
מ.א. גליל עליון

כפר הגושרים

באתר קיבוץ הגושרים ישב מסוף 1943 מושב נחלים שהוקם על ידי ארגון ירושלים כאחד ממצודות אוסישקין. היחסים בין אנשי המושב לבין היישובים בסביבה היו עכורים על רקע מחסור בקרקעות ויחסים מתוחים בין דתיים לחילוניים ובמהלך מלחמת העצמאות, לאחר שספגו איומים והתנכלויות, הסכימו אנשי נחלים לעזוב את המקום.

זמן קצר לאחר שאנשי נחלים עזבו את המקום, עלה לקרקע גרעין העולים מטורקיה. הם התיישבו בתחילה במבנים הנטושים של נחלים, אולם עברו לאחר תקופה קצרה למקום הנוכחי, בסמוך לפלג של נחל דן, ליד חורבות ארמונו של האמיר פעור, שמכר את האדמות לקק”ל ב-1940.

הפילוג בקיבוץ המאוחד בשנות ה-50 הביא לכמה גלים של מתיישבים חדשים שהגיעו מקיבוצים אחרים: איילת השחר וכפר גלעדי (1952), נוה אור (1954) ויד חנה (1955), שתרמו רבות לייצובו ולביסוסו של הקיבוץ הצעיר.

הקיבוץ עבר הפרטה בשנת 2000 והוא פועל במודל של “רשת ביטחון”, שמשמעותו הפרטה כמעט מלאה. חברי הקיבוץ מקבלים שכר עבור עבודתם, ובמקביל משלמים מעין מס קהילתי, שנקבע על ידי האסיפה הכללית.

חורשת טל

חורשת טל היא אתר טבע ונופש. הגן הלאומי משתרע על פני 700 דונמים, ובו מדשאות רחבות ידיים ואגם שחייה גדול, הניזון מפלגי מים צוננים, שמקורם בנחל דן. מעל לכל אלה מתנשא הר החרמון, וממנו ההשראה לשם המקום, כמאמר הפסוק: “כטל חרמון שיורד על הררי ציון” (תהלים קל”ג 3). המקום מושך אליו חובבי אתרי מים ומי שמבקשים מקום נוח ללון בו בחיק הטבע.

גם חובבי הטבע ימצאו בחורשת טל עניין רב. בשמורת הטבע חורשת אלונים בה צומחים פרטים מרשימים בגודלם של עצי אלון התבור. סמוך אליהם שוכנת שמורת הסחלבים, המציגה מגוון נדיר של מיני סחלבים שאינו קיים בשום מקום אחר בישראל.

אנדרטת אסון המסוקים

האתר מורכב מאנדרטה שהוקמה לצד נחל הדן במקום הנפילה עם 73 אבנים אשר נתלו מענפי העצים לצד הנחל, כל אבן עם שם אחד הנופלים. לצד האנדרטה הראשונית נחנכה בשנת 2008 אנדרטה חדשה שעוצבה בצורת מסוק, במרכז האנדרטה ישנה בריכת מים עגולה שבתוכה שמות הנופלים ומיימיה נשפכים בדפנותיה. מבריכת המים יוצאים שבילים המובילים לשביל מעגלי חיצוני המקיף את הבריכה, בין השבילים מוצבים 73 אבני גיר בגובה אדם. שביל ראשי יוצא לכיוון דרום ובמרכזו תעלת מים היוצאת מהבריכה ומובילה לבור מים בכניסה לאתר. בקצה השביל מוצב סלע גיר בצורת זנב המסוק, מצידו האחד מצוינים שמות הנופלים על גבי לוח זכוכית, מצידו השני מתואר סיפור האסון.

האתר עוצב בשיתוף האדריכלית שלומית שלמה, מעצבי הגינות חיים כהן וגלעד שרון והפסלים רמי פלדשטיין סידור כהן וגרשון היימן, בסיוע הפסל דני קרוון. מספר גופים סייעו להקמת האתר ביניהם משרד הביטחון, קק”ל ואיש העסקים ארקדי גאידמק, מלבד כל אלו האתר נשמר ומתוחזק על ידי “העמותה להנצחת חללי אסון המסוקים” בראשותה של רעיה אפנר.

אתר ההנצחה נמצא לצד בית העלמין של קיבוץ דפנה (דרומית לקיבוץ עצמו) וליד גבולו המערבי של שאר ישוב. כביש הגישה לאנדרטה מתחיל בצמוד לצומת חורשת טל ויוצא מספר מטרים דרומית לצומת על כביש 918, כביש זה ממשיך במקביל לכביש 99 ואחרי מספר דקות נסיעה פונה ימינה מלווה בשילוט לכיוון אתר ההנצחה.

אגמון החולה

פארק הטבע והצפרות אגמון החולה, נמצא בליבו של עמק החולה. העמק, המוקף ברכסי הרים – רמת הגולן ממזרח, רכס נפתלי ממערב, ממוקם במרכזו של השבר הסורי-אפריקאי, המהווה אחד מצירי נדידת הציפורים החשובים ביותר בעולם. בכל עונת נדידה (סתיו ואביב), חולפות מעלינו למעלה מחצי מיליארד ציפורים נודדות. אלפים מהן נשארות באגמון בתקופת החורף, ואחרות בוחרות לקנן בעונות האביב והקיץ.

באזור האגמון התפתח מערך אקולוגי ייחודי בעל חשיבות אזורית ובינלאומית. הפארק הוא אתר דגל בנושא תיירות אקולוגית בארץ ובעולם, ומהווה מודל לשיתוף פעולה בין טבע, תיירות וחקלאות.

באתר אפשר לסייר באמצעות אופניים שונים, רכבים חשמליים, סיורים מודרכים בעגלת המסתור או סיורים מיוחדים, בהתאם לעונה.

אגמון החולה מזמין אתכם לחוויה ייחודית וקסומה, בטבע ללא מחיצות. לצפות באלפי הציפורים, בעלי החיים והצמחייה הייחודית, בבית גידולם הטבעי.

מצודת הכ”ח

בשנת 1937, במהלך המרד הערבי הגדול, הוחל בביצור גבול הארץ הצפוני, לצורך מניעת כניסת אנשי כנופיות ותגבורת מלבנון לארץ ישראל. במסגרת פעולות אלו נסלל כביש הצפון, נפרסה גדר הצפון בסמוך לכביש, הוקמו חמש מצודות טגארט לאורך הגדר והכביש, פרי תכנונו של המהנדס הבריטי המומחה ללוחמה בטרור, סיר צ’ארלס טגארט, ומספר עמדות פילבוקס בנקודות אסטרטגיות. חמש המצודות מצויות כיום באביבים, שומרה, יערה, מצפה מתת, ומצודת כ”ח שנקראה אז “נבי יושע”, על שם הכפר הערבי הסמוך. על פי המסורת המוסלמית, קבר השייח’ הנמצא עד היום במקום, הוא קברו של הנביא יושע, ויש המייחסים אותו ליהושע בן נון. גדר הצפון והמצודות נבנו בשיתוף פעולה בריטי עם היישוב היהודי בארץ, והמצודה בנבי יושע נבנתה על ידי סולל בונה. המצודה שכנה באזור ערבי, כ־3 ק”מ ממזרח לגבול הבינלאומי עם לבנון, וסביבה שכנו הכפרים הערבים נבי יושע, קדיס, מלכיה, ג’הליה ודישון, וכן המושב רמות נפתלי שהוקם ב-1945. המצודה בנבי יושע החליפה תחנת משטרה קודמת ששכנה במקום בצריף עץ.

המצודה ניצבת במיקום אסטרטגי בקצה בקעת קדש, על שפת מתלול הרי נפתלי, בגובה של כ-300 מטרים מעל עמק החולה. העלייה התלולה מהעמק חייבה את סלילה חלקו המזרחי של כביש הצפון בנתיב קשה, שנמצא בשליטת המצודה. מצפון למצודה עובר נחל קדש, המתחתר בקניון תלול, המקשה מאוד על הגישה למצודה מצפון. מעט ממערב למצודה עברה דרך עפר שחיברה בין המצודה ללבנון. גדר הצפון נפרסה מעט מצפון למצודה. המצודה צופה אל כל עמק החולה, ועל כביש 90 שהוביל ליישובי הצפון היהודים המבודדים באצבע הגליל, כמו כפר גלעדי, תל חי ומטולה. המצודה חלשה מבחינה צבאית על חלקו המזרחי של כביש הצפון, על כביש 90, על מרחב הרי נפתלי ואגם החולה, ועל ציר הגישה ללבנון.

לאחר דעיכת המרד הערבי הגדול בשנת 1939 פחתה חשיבותה של המצודה. בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה גדר הצפון אף פורקה, לאחר שכוחות בריטים, ביחד עם אנשי ההגנה ואנשי צרפת החופשית השתלטו על סוריה ולבנון, והתיל שבגדר נדרש למקומות אחרים. המצודות, ובהן מצודת נבי יושע, הפכו לתחנות משטרה וניטרו הברחות וכניסת מעפילים מלבנון לארץ ישראל.

במסגרת החשש מפלישה לארץ מלבנון תחת שלטון וישי ב־1941, הוקמו ממזרח וממערב למצודה שתי שורות מחסומים נגד רכב משוריין, וכן נבנו ארבעה בונקרים ועמדת פילבוקס אחת.

מוזיאון הרעות

מוזיאון הרֵעות
את הקמת המוזיאון יזם יהודה דקל ז”ל (2008-1929) אשר שימש במשך שנים רבות כיו”ר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. יהודה היה לוחם פלמ”ח וחבר הכשרת הצופים בקיבוץ דפנה, ש-12 מחבריה ושלושה ממפקדיה נפלו בקרב השני על המשטרה. את הנופלים, חבריו הקרובים, הכיר אישית ועם רבים מהם למד אישית בגן ובבית הספר. לאחר הקרב השלישי הגיע עם חבריו לאסוף את הנופלים שאת שרידיהם מצאו “זוגות זוגות” – עדות למאמצי החילוץ של לוחם בריא שניסה להציל לוחם שנפגע, ונהרג יחד איתו.

מאז הקרב בתש”ח לא הרפה יהודה דקל מחלומו-חזונו: להנציח את נופלי קרבות נבי יושע במוזיאון שבמרכזו יעמוד נושא הרעות, שכן – כפי שכתב בספרו “טיפה משלי” – “אחוות הלוחמים הכריעה אותם”. הוא זה שעשה כל מאמץ, עד שהצליח לקבוע את המצודה כ”אתר הנצחה לאומי”. לאחר מחקר של שנים פרסם את הספר “מצודת כ”ח – רעות תחת אש”. שם הספר יהיה גם לשמו של מוזיאון הרעות והוא יכלול ארבעה מדורים. התצוגה המרכזית בו תוקדש לקרב הגבורה שהתרחשו ב-20 באפריל 1948.

ברוח חזונו וצוואתו של יהודה שקל, חברו אישים ומוסדות להקמת מוזיאון הרעות: סטף ורטהיימר, משפחת דקל, פרויקט מורשת של ממשלת ישראל בניצוחו של צביקה האוזר, חברי הכשרת דפנה, קיבוצי הסביבה והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בראשותו של המנכ”ל עמרי שלמון.

נחל המשושים

נחל משושים, מהגדולים בנחלי הגולן, סולל את דרכו נחוש והחלטי ממרכז הגולן אל בקעת בית צידה (הבטיח’ה). בדרכו הוא עובר בשכבות של קילוחי לבה שקרשו, חורץ בהם ערוצים וחושף את עמודי הבזלת היפים שבקירותיהם. שמו העברי נקרא על שם בריכה עמוקה הטמונה באפיקו, מוקפת משושים מסותתים בידי הטבע. אפשר לקפוץ לעין אמפי הסמוך.

ים כנרת

 שם הימה
לי זמר בשם “כינר” מופיע בניבים כנעניים עתיקים, ואיזכור ל”מדגת כנרת” נמצא בעיר אוגרית בלוחות המתוארכים למאה ה-16 לפנה”ס. בלוחות מוזכר אל כנעני בשם זה, וככל הנראה כלי הנגינה שימש במקדשו[4].

השם “כנרת” מופיע ברשימת הערים שנכבשו על ידי תחותמס השלישי ממצרים שחי במאה ה-15 לפנה”ס. כנרת היא העיר ה-34 ברשימה. בנוסף מופיע אזכור לשם זה ב”פפירוס לנינגרד 1116A”, המכיל רשימה של תבואה ושיכר שסופקו לשליחים של ערים שונות מארץ כנען[5].

השם מופיע גם במקרא: בספר במדבר: “וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה”;[6] ובספר יהושע: “…הַיַּרְדֵּן, וּגְבֻל עַד-קְצֵה יָם-כִּנֶּרֶת, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה”.[7]

לפי דעה רווחת, השם כנרת, הנגזר מן המילה “כינור”, נובע מצורתו של האגם – צורת כינור (הכינור המוזכר במקרא דמה בצורתו לנבל[8]). אולם ככל הנראה דעה זו איננה נכונה, שכן בתקופה זו לא היו מפות של הימה[9]. נראה שהסבר זה נוצר כתוצאה משיבוש של דברי התלמוד: “ולמה נקרא שמה כנרת, שמתוקים פירותיה כקול הכינור” (תלמוד בבלי, מגילה ו ע”א, בתרגום לעברית).

שמה של הכנרת במשנה, בתלמוד ובתוספתא הוא ימה של טבריא על-שם העיר טבריה הסמוכה אליה, ככל הנראה על מנת לא להזכיר את שמו של האל הכנעני[4]. במקורות אלה מופיע לעתים השם גינוסר כשמה של הכנרת, על שם בקעת גינוסר הסמוכה אליה. שם זה התקבל גם בשפות אירופיות אחדות. בערבית התקבל השם “ימת טבריה” (بحيرة طبريا “בּוּחיירת טֵבּרִיא”), וכך גם בצרפתית. בנוסח היווני של הברית החדשה וכן בתרגום הוולגטה ללטינית מכונה הכנרת “ימת הגליל” (יוונית: θαλάσσης τῆς Γαλιλαίας, לטינית: Mare Galilaeae). שם זה מקובל כיום באנגלית: Sea of Galilee.

לונה גל

לונה גל הוא פארק מים הנמצא בחוף גולן, בצדה הצפון מזרחי של הכנרת. זהו פארק המים הראשון בישראל, ואחד הגדולים שבהם.

הפארק הבעלות חברת דוגל יזום והשקעות בע”מ וקיבוץ כנף.

מסלול האבובים שבפארק הוא הגדול בישראל מבין פארקי המים הפעילים, ונחשב לשני בגודלו במזרח התיכון, אחרי מסלול פרת-חידקל שבפארק המים “כול אל מיא” בעיראק, שנפתח שוב לציבור ב-2012. בנוסף יש בפארק שתי מגלשות מים המכונות “טייפון”, בהן גולשים עם גלשן בזווית חדה, חוויה מפחידה אך מאתגרת מאד. כמו כן ישנן שתי מגלשות מים סלאלום שאינן ארוכות, ושתי מגלשות מים נוספות היורדות בפיתולים. מגלשת הטייפון נחשבת לאתגר משמעותי בקרב חובבי ספורט אקסטרים מרחבי העולם. מבחינה ארכיטקטונית, נחשב הפארק לאחת מיצירות המופת של שנות ה-70 ואף זכה לככב על שערי מגזינים ברחבי העולם.

:מגישות

אביטל אהרון

ליאור סיליק

חן יאדגר