טווס אחד בחצר

טַוָּס אֶחָד בֶּחָצֵר

חָשַׁב מַחְשָׁבָה מְשֻׁנָּה:

“הַאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֵר

בָּעוֹלָם שֶׁמִּחוּץ לַגִּנָּה?”

חָשַׁב וְחָשַׁב וְהֶחְלִיט לְבָרֵר –

“נֵצֵא לְטִיּוּל הוּא הִכְרִיז.

מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אִתִּי –

אֶת זְנָבוֹ מֻזְמָן לְהָזִיז…”

טַוָּס וְכַמָּה חֲבֵרִים טוֹבִים

יָצְאוּ בְּאֹמֶץ לַדֶּרֶךְ.

הֵם רָאוּ הֲמוֹן דְּבָרִים יָפִים

שׁוֹנִים, בַּעֲלֵי עֵרֶךְ.

וּבְסוֹף הַטִּיּוּל הֵם חָזְרוּ לֶחָצֵר

מְרֻצִּים וּקְצָת עֲיֵפִים.

“אָחחח ” אָמַר הַטַּוָּס ֹ –

“הַחַיִּים מְאוֹד יָפִים…”