סיפור ההגירה שלנו

קצת על עצמינו

.קוראים לנו חושן ומאיה מכיתה ה’4 בבית ספר הריאלי בחיפה

במסגרת הפרויקט בגאוגרפיה התבקשנו להכין ספר אשר מתבסס על עובדות רבו על הגירה בים התיכון.

מבוא

.מסביב לים התיכון יש 20 מדינות עיקריות אשר מקיפות אותו מכל צדדיו

.המדינות מתחקות לשתי קטגוריות: מדינה מפותחת ומתפתחת

.בתוך קטגוריות אלו יש מאפיינים רבים אשר רוב המדינות המקיפות את הים התיכון מנסות לעמוד בהם ולהיות מעל מדינות אחרות בעולם

…המדדים הקובעים זאת הם: רמת העוני והעושר באותה מדינה, כמות הרופאים אשר עובדים בביתי החולים, תעסוקה במדינה, טכנולוגיה, ועוד

מאחורי זה עומדים שינויים רבים בין מדינות אלו: נופים רבים ומגוונים, דתות שונות אחת מהשנייה,אקלים ים תיכוני אך שונה (בהתאם לכיוונים בהם נמצאות המדינות: צפון- קר ודרום-חם) והעיקרון האחרון המשמעותי המבדיל בין מדינות הים התיכון הוא התרבות.

.ע”פ מיון זה אנשים רבים מהגרים למדינות שונות בעולם אשר בקרבתם. סיפור ההגירה נמשך כבר שנים רבות וילך ויגדל עם השנים

על כן צריך ליחס לנושא זה חשיבות רבה גם במסגרת שיעורי הגיאוגרפיה.

הסבר הפרויקט

.בתחילתו של הפרויקט, היינו צריכים להתחלק לקבוצות כדי לחקור על מדינות הים התיכון

אחרי סוף החקירה (שלקחה בערך כשבועיים) נערך יריד שבו היו מוצגות כל הפסקאות מידע על הארץ עליה כל קבוצה חקרה.

בזמן זה, החלטנו בקבוצות הקודמות או ביחידים ע”פ ממדי המדינה המוזכרים בפסקאות, איזו מדינה בוחרים להגר ממנה (משינה אשר פחות מפוחת מהמדינות הנמצאות בים התיכון) ולאיזו מדינה להגר אליה (מדינה אשר רמת החיים שם טובה והיא בהחלט מדינה מפותחת).

בסופו של דבר, יוצרים ספר ע”פ הפסקאות של שאר הילדים בכיתה

פסקה על המדינה איטליה:

במסגרת הפרויקט בגיאוגרפיה למדנו על הים התיכון: הים התיכון היא ים כמעט סגור ומסביבו ארצות שונות. חלקן מפותחות וחלקן מתפתחות. איטליה היא מדינה אשר נמצאת בצפון הים התיכון וצורתה על המפה בצורת מגף. ניתן להסיק כי איטליה היא מדינה מפותחת ורמת החיים שם גבוהה התעסוקה באיטליה רבה ומגוונת ומתוארת באטלס כ- 15,000 בתי תעסוקה: בתי מלון, מקומות עבודה ובתי עסק עצמיים.

גם השירותים באיטליה איכותיים ורבים: השירותים מהווים כשליש מהתעשייה באיטליה.  הבריאות באיטליה מפותחת: יש כ-607 רופאים המטפלים בכל 100,000 איש. גם כן תעשיית החקלאות מאוד מצליחה באיטליה ומהווים כשליש מן התעשייה. המדד האחרון הוא המזון המשובח הנמכר באיטליה: כגון: פיצה, פסטה, רביולי, גלידות וכדומה. לסיכום, ניתן להסיק ולדעת כי איטליה היא מדינה מפותחת מאוד וגם רמת החיים והפיתוח גבוהה.

מסקנה העולה מטבלאות ההשוואה בין המדינות:

המדינה עליה חקרנו לימדה אותנו שאיטליה מאוד מפותחת משאר מדינות הים התיכון.

שאר המדינות בים התיכון פחות מפותחות אך מנסות להגיע לרמה שלה ומעבר.

לפעמים עניין זה עלול להגיע לרמת סכסוך בין מדינות ואף ריבים, כאשר מתנהלת תחרות קשה וצמודה העורכת זמן קצר. בסך הכל הנושא לימד אותנו שבים התיכון מתרחשות הרבה

סיפור ההגירה:

הכל התחיל כאשר התחלנו לדון ביננו והרגשנו כי יש סיבה להגר מישראל:

דיברנו על כל הקשיים שעולים בישראל עקב יוקר המחייה המתמשך: שמענו מההורים כי במהלך השנים הסכום שלהם מעבודתם יורד, והאוניברסיטאות קטנות ועולות סכום רב יחסית לרמת הלימודים. היינו בגיל 20. אחרי צבא וחשבנו איפה ללמוד. רצינו ללמוד בישול מקצועי ועל כך להתפרסם. כידוע, נושא זה לא מפורסם בישראל ואין הרבה מקומות שבהם אפשר ללמוד נושא זה במקצועיות. התחלנו לחשוב לעומק על סיפור ההגירה ולאן להגר.

יום אחד, אחרי הרבה חקירות על כל המדינות הקרובות אלינו, אשר יש בהן מקומות ללמוד’ במקצוע זה בצורה יסודית והמחיר לא גבוה כמו בארץ, אז החלטנו לעבור לאיטליה.

אמנו הסבירה שזה מקום קרוב, נוח, והאקלים שם מעולה. לפי טענותיה, שאיטליה היא מדינה מעולה, התחלנו לחקור ומצאנו שאיטליה עומדת בכל המדדים האפשריים. כולל בכמות הרופאים (607 רופאים לכל 100,000 איש), החקלאות והשירותים (מהווים כשליש מן התעשייה) יש הרבה בתי עסק, מסעדות, הייצור מעולה ועוד ועוד…

אחרי שהחלטנו לאיזו מדינה אנחנו עוברות, התחלנו לחקור עוד ועוד על איטליה ועל הגירה.

יום אחד אבינו הסתכל במחשב, וראה כי הולכים וקוטנים האחוזים של האפשרות להגר. ואמר את זה לנו. התאכזבנו אך התעקשנו כי צריך להמשיך ואי אפשר לוותר. בערב של אותו יום, חיפשנו ביחד עוד קבוצות הגירה אשר מפרסמות את עבירותיהן ברשתות החברתיות.

מצאנו באתר “וואלה”: “לכל מי שרוצה להגר לאחת מן ארצות הים התיכון, שילחץ…”

המשיכנו לחקור ואחרי כמה זמן, מצאנו קישור קטן לכתבת הגירה לאיטליה. ונרשמנו לקבוצת ההגירה לאיטליה.

ישר רצנו לספר להורינו והם נורא שמחו. הם היו מאושרים כמונו אך ראינו גם קצת געגוע ודאגה בעיניים שלהם. הרגשנו זאת גם אבל לא רצינו לספר להם.

ככל שהתקרב התאריך שבו תתרחש עזיבתנו, הורינו התחילו לדאוג וחשבו כי נהיה עסוקות באיטליה ולא יוכלו לדבר וליצור עמנו קשר. אך התעקשנו להגר.

יום ההגירה מחר. התעסקנו באריזת הדברים שלנו בארגזים והורנו עזרו לנו להביא אותם לאוטו של מאיה. היינו צריכות לישון טוב כי בערב למחרת תתרחש טיסתנו.

החלטנו ברגע האחרון לכתוב מכתב פרידה קטן וכללי לכל האנשים שאנו מכירות וכתבנו בו מילות פרידה והקדשות: להורנו, לג’וני אחינו הקטן, לבני דודנו ולדודנו, ולחברינו…

הגיע זמן העזיבה. נפרדנו מההורים ומג’וני, ונכנסנו לאוטו.

14:50 בצהריים. פרידה קשה אך בדרך למסע חדש. נפרדנו ונסענו לכיוון שדה התעופה.

נכנסנו ברגל ימין לשדה התעופה. והלכנו לבדיקת דרכונים.

מיד אחרי שעשינו את כל הבדיקות עלינו לאוטובוס למטוס.

בגלל שאיטליה היא מדינה קרובה, טיסתנו לא נמשכה זמן רב אלא רק ארבע וחצי שעות.

רוב הטיסה עברנו בשינה כי יצאנו מאוחר מן הבית והחסרנו שעות שינה.

הגענו לנמל התעופה באיטליה אשר ברומא בסביבות ערב.

היו מסביבנו המון אנשים אשר טסים בשעות הקרובות מפה, מרומא ואנשים שנחתו מלא מזמן, כמונו.

עשינו הרבה בדיקות, כמובן כדי לאשר את הגעתנו ושהייה לזמן ארוך פה.

התגעגענו כבר עכשיו למשפחתנו אשר השארנו בארץ מולדתנו וגם הרגשנו כאילו פתחנו באותו רגע דף חדש אשר יכול בהחלט לשפר את חיינו לטובה.

עוד לא הספקנו להשכיר רכב בשדה התעופה וכבר אמנו מתקשרת ושואלת המון שאלות על הטיסה ועל הרגשתנו.

אחרי שהכרנו אוטו ולמדנו איך להפעיל אותו, התחלנו לנסוע לכיוון הדירה המושכרת שלנו.

כאשר הגענו לדירה, התחברנו עם שכן מקומה למטה הנקרא טום. כאשר סיפר לנו קצת על עצמו והבין את הגירתנו לאיטליה, סיפר בקוצר רוח כי גם הוא היגר לאיטליה, כמונו אך מארה”ב.

שמחנו מאוד כאשר ראינו בו משהו משותף. שאנחנו לא לבד ושהרגיש כמונו.

כמובן, שהדבר הראשון שעשינו זה לישון בחדר. כדי שיהיה לנו כוח ללכת מחר הרבה בדרך לאוניברסיטה ברומא.

יום ראשון היה. קמנו מוקדם כדי לנסוע לאוניברסיטה להתקבל.

עברנו את המבחנים בהצלחה והתקשרנו מיד להורים.

מורתנו מאוד התרשמה מעבודתנו והעבירה אותנו לקבוצת המתקדמים בתחום.

כאשר ביררנו מתי נתחיל לעבוד, חזרנו הבייתה ובאותו שבוע רק טיילנו ברחבי איטליה ורומא בעיקר.

כאשר התחלנו ללמוד, הגענו מלאות שמחה ולאט לאט התקדמנו והיינו טובות. הכנו מלא חברים חדשים.

כעבור שנתיים עם מלא תעודות חדשות לכשרות, החלטנו להקים מסעדה בשם “האיטלקים באים” בשפה האיטלקיתהמסעדה התמלאה מאוד כבר ביום פתיחתה והצלחנו להרוויח סכום רב בכל יום.כמובן היו ירידות ועליות בין המחירים. אך בסך הכל הצלחנו לעמוד ולהגיע ליעד שרצינו ולהגשים את חלומנו.המשפחה ביקרה אותנו כל שנה לחופשה ואנחנו אותם.הגשמת החלום שלנו הפכה למציאות וזה קידם אותנו מאוד למשך החיים.