התנין שאהב ג’חנון

פעם היה תנין שאהב רק ג’חנון.

לא פיצה ולא קקאו, רק ג’חנון פשוט.

לא המבורגר ולא שניצל,רק ג’חנון הוא רצה,ג’חנון.

לא דייסה, לא אורז ולא ביצה, רק ג’חנון.

וביער הרחוק ההוא שבו הוא היה גר לא היה ג’חנון,

בגלל שג’חנון מייצרים במפעל של בני האדם.

ישב התנין ובכה ובכה ואמר:

אני רוצה ג’חנון!

באה אמא שלו, התנינה, ואמרה לו:

תשמע, חמוד,

אין ג’חנון.

ביער שלנו אין ג’חנון.

יש פיצה, המבורגר, סטייק, עוגה,

יש ארטיק, גלידה, עוף וקבב וצ’יפס,

אבל ג’חנון אין. אין.

תפסיק לבכות ותפסיק להתלונן.

אבל התנין בכה ורצה רק ג’חנון.

ואת עיניו ניגב וניגב כל הזמן בסמרטוט.

ורצה רק ג’חנון.

כל הזמן בכה, וכל הזמן רצה רק ג’חנון וג’חנון.

פעם אחת הלכו ילדים קטנים לטייל ביער ההוא ולילדים ההם היה ג’חנון.

כי במקום שבו גרו ושממנו לטיול יצאו היה ג’חנון.

וכשהם יצאו לטיול, אמא שלהם שמה להם בתיק האוכל ג’חנון כדי שאם פתאום יהיו רעבים, יוכלו לאכול ג’חנון.

הרבה ג’חנון.

ראה התנין את הילדים והריח ג’חנון.

התקרב אליהם ואמר:

תנו לי ג’חנון!

הילדים צחקו מאוד.

הם אהבו חיות גדולות,

והם אפילו הבינו את שפת התנינים

וידעו שהוא מבקש ג’חנון.

הם ידעו שהוא יגמור את כל הג’חנון ושלהם לא ישאר כלום,

אז הם ברחו. ברחו מהר מהר ודי.

וכשהם ברחו, נפלו להם תיקי האוכל עם הג’חנון

והתנין הרים את התיקים והתחיל לאכול את הג’חנון.

אכל האריה את הג’חנון,

ואכל ואכל עוד ג’חנון.

עד שגמר הכל ואמר:

כמה טעים לי!

אני רוצה עוד!

אני מאוד אוהב ג’חנון!

אני מאוד מאוד אוהב ג’חנון!

זה היה פשוט מדהים!

ומאז הוא אוכל רק ג’חנון מבני האדם,

ולא רוצה דברים שיש.

ושרק לילדים אחרים אין.

הוא אוכל ג’חנון לארוחת הבוקר,

הוא אוכל ג’חנון לארוחת הצהריים,

הוא אוכל ג’חנון אפילו לארוחת הערב!

והוא כבר לא בוכה ומתנהג כמו טיפש.

ומה עם הילדים? (כך אתם בטח שואלים)

הילדים חזרו הביתה וביקשו מהר לאכול.

וכל אמא ואמא שאלה את הילד שלה:

מה אתה רוצה לאכול חמודי?

וכל ילד וילד ענה על השאלה רק במילה אחת,

איזו מילה?

ג’חנון