“היסטוריה זה כל הסיפור” – שחרורו ירושלים

“היסטוריה זה כל הסיפור”

שחרור ירושלים

מלחמת ששת הימים – 1967

מיכל פלס

הקרב על ירושלים

• לאחר 19 שנה, פרצה מלחמת ששת הימים, שגולת הכותרת שלה הוא ללא ספק איחוד ירושלים ושחרור הכותל, אשר הרטיט כל לב יהודי. במהלך המלחמה, שחררו כוחות הצבא במהירות את חלקי העיר. חטיבת הצנחנים פרצה אל בית הספר לשוטרים בצפון העיר, השתלטה על גבעת התחמושת, התקדמה אל הכביש העולה להר הצופים, והגיעה אל מוזיאון רוקפלר מול החומות. חטיבת הראל כבשה את אזור נבי סמואל ותפסה את הר הצופים. הצנחנים המשיכו להילחם ופנו להר הזיתים. אחד הטורים פנה מערבה ופרץ לעיר העתיקה דרך שער האריות. במקביל, פרצה החטיבה הירושלמית מכיוון שער האשפות, אך לא הגיעה לכותל אלא לרובע היהודי. לאחר מספר שעות מרגע הפריצה לעיר, התרחש מאורע היסטורי, כאשר מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף משנה מוטה גור, הודיע בקשר כי הר הבית בידינו.

הקרב על בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת

ב-6 ביוני בשעה 2:15, אור ליום שלישי, החל צה”ל בריכוך ארטילרי על בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, בנוסף לירי טנקים. בשעה 2:30 החלה פלוגה ד’ של גדוד 66 בפריצה. הפריצה התעכבה עקב גילויה של גדר תיל שלא הייתה ידועה לכוח הפורץ, ולאחר מכן ספגה הפלוגה אש כבדה מארטילריה ונשק קל. לאחר הפריצה של פלוגה ד’ עברה פלוגה ב’ בפירצה, וחייליה החלו להיכנס לתעלות הקשר הצרות שהובילו לבית הספר לשוטרים. הצנחנים הצליחו לחדור לתוך מבנה בית הספר לשוטרים ללא קשיים מיוחדים, מאחר שחיילי הלגיון הערבי נטשו את המבנה מיד עם תחילת ההרעשה ונסוגו אל תוך מוצב גבעת התחמושת. מוצב סמוך מדרום, מוצב “המטלית הצהובה”, נכבש אף הוא ללא התנגדות מיד לאחר מכן, אף הוא מכיוון שגם חייליו נסוגו לתוך הגבעה. פלוגה ב’ המשיכה בכיבוש התעלות המובילות למוצב גבעת התחמושת והבונקרים שבדרכה. הפלוגה מילאה את משימתה, והמ”פ הודיע למג”ד שהוא שולט על הכניסה המערבית למוצב. כוח הטנקים חדר אל חצר בית הספר לשוטרים, משם פנו שני טנקים דרומה, לעבר דרך שכם, בעוד שאר הטנקים עוכבו על מנת לשמש חיפוי לכוח הפורץ לגבעה לכיוון מוצב גבעת המבתר.

המשך הקרב

פלוגה ג’ של הגדוד הסתערה על גבעת התחמושת עצמה. המוצב הירדני, שנקרא בפי מגיניו “תל אל מודוורה”, הגבעה העגולה, היה מוקף בתעלות קשר שנחפרו בצורת פעמון, הפתוח לכיוון דרום. מפקד הפלוגה חילק את כוחו לשלושה, כשכל כוח נועד לטהר תעלה אחת: המזרחית, המרכזית והמערבית. כבר מתחילת הקרב ספגו המסתערים אש כבדה, ובגללה טעו מפקדי הכוחות: שני כוחות משנה נכנסו לתעלה המזרחית ואחד לתעלה המרכזית, ואילו התעלה המערבית נותרה ללא פגע. בתחילה הייתה ההתקדמות קלה, והדיווחים מהמחלקה בתעלה המרכזית יצרו אצל מפקד הפלוגה את הרושם המוטעה שההשתלטות על הגבעה תהיה קלה ולא יהיה צורך בסיוע מפלוגה אחרת. תמונת הקרב הזו הייתה מוטעית; המ”פ לא הבין שטרם התרחשה ההיתקלות עם הכוח העיקרי במוצב. הוא דיווח למג”ד כי די בכוחו שלו בלבד להכרעה מהירה של מוצב גבעת התחמושת, והמג”ד הסיק מדיווח זה כי ניתן להמשיך במשימה הבאה – היאחזות במלון “אמבסדור”. הוא הורה לפלוגות א’ ו-ד’ להמשיך לכיוון המלון, שהיה על גבעה השולטת על מבואות שכונת שייח’ ג’ראח.

ואולם, כאשר הגיעו הצנחנים לחלקה הצפוני של הגבעה החלה תמונת הקרב להשתנות. הכוח שלחם בתעלה המרכזית נתקל בהתנגדות קשה ונחשף גם לאש הלוחמים הירדנים שבגבעת המבתר. הכוח ספג אבדות רבות, והפלוגה התפוררה למעשה. מפקד פלוגה ג’ הבין שמצב פלוגתו חמור, והודיע על כך למפקד הגדוד. התגבורת הראשונה שנשלחה לעזרה הייתה מחלקה מפלוגה א’, שכזכור המשיכה הלאה לכיוון שייח’ ג’ראח. מחלקה זו נכנסה לתעלה המזרחית והמשיכה צפונה עם שרידי פלוגה ג’, בלחימה איטית מול התנגדות עזה בחלקה הצפוני של התעלה ההיקפית.

סיום הקרב

הורה המג”ד לפלוגה ב’ להיכנס לגבעה. מפקד הפלוגה חילק את כוחו לשניים: הוא עצמו התקדם בתעלה המרכזית וחבר למפקד פלוגה ג’, ואילו סגנו התקדם בתעלה המערבית. תגבורת נוספת הייתה שני טנקים שהגיעו לגבעה. היו אלה הטנקים אשר ריתקו קודם לכן באש את מוצב גבעת המבתר והופנו עתה על ידי הסמג”ד לגבעת התחמושת. אש הטנקים הצליחה למוטט את הבונקרים הירדניים שעיכבו את ההסתערות על מרכז הגבעה עד אז, וכוחות המשנה השונים החלו להתקרב לנקודת מפגש אחת, ליד “הבונקר הגדול”. בשעה 5:15 לפנות בוקר פוצץ הבונקר, ובכך תמה עיקר הלחימה. הכוח על הגבעה היה עדיין נתון לאש מגבעת המבתר, אש שהופסקה רק בצהריים כאשר כבשה חטיבת הראל את המוצב.

כאמור לעיל, שתי הפלוגות האחרות של הגדוד, פלוגה א’ ופלוגה ד’, המשיכו עד דרך שכם, וכבשו את הצומת האסטרטגי של שייח’ ג’ראח. הגדוד השלים את משימתו עד השעה 5:15, שעת תום הקרב בגבעת התחמושת. ירושלים המזרחית נותקה מצפון (בנוסף להתמקמות חטיבת הראל מצפון לירושלים, כאמור לעיל), ולמעשה נוצר קשר עם הר הצופים. 36 צנחנים נהרגו בקרב, מהם 21 בגבעת התחמושת ו-144 בשלב הפריצה. עשרות רבות נפצעו. כמעט כל הכוח הירדני שהיה במוצב נהרג בקרב – כ-70 חיילים ירדניים

שחרור העיר העתיקה

בשעה 9:45 הגיע זחל”ם המח”ט לשער האריות, עקף את הטנקים שלא היו יכולים להיכנס דרך השער הצר, ונע פנימה בתוואי רחוב ויה דולורוזה. כמה דקות לאחר מכן נכנסה חבורת הפיקוד להר הבית, יחד עם פלוגה א’ של גדוד 71, שהגיעה ראשונה מבין פלוגות הגדוד. בשעה 10:00 הודיע מוטה גור ברשת הקשר את המשפט המפורסם: “הר הבית בידינו”. דקות ספורות לאחר מכן הגיע אל ההר הרב הראשי לצה”ל, שלמה גורן. סגן מפקד החטיבה, משה סטמפל ומפקד פלוגה א’, יורם זמוש, ירדו ראשונים אל רחבת הכותל המערבי, שם הניפו את דגל ישראל. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליהם הרב גורן, אלוף הפיקוד, עוזי נרקיס, וסגן הרמטכ”ל, חיים ברלב. רחבת הכותל נמלאה בעשרות חיילים

ישראל לאחר מלחמת ששת הימים

ישראל לאחר מלחמת ששת הימים לאחר הניצחון הגדול של צה”ל במלחמת ששת הימים , ביוני , 1967 השתררה בארץ אופוריה . המתח הרב ששרר לפני המלחמה התפוגג והחשש לשלום המדינה ותושביה , פינה מקומו להרגשה שאנו יושבים לבטח בארצנו ומדינות ערב לא יוכלו לנו . אלבומי הניצחון הרבים שיצאו לאור רק הדגישו את אופוריית הניצחון . השגת השליטה היהודית בעיר העתיקה של ירושלים , בכותל המערבי ובמערת המכפלה הייתה מרגשת

בנימה אישית

.אני בחרתי לעשות את עבודתי בהיסטוריה על שחרור ירושלים משום שאני מרגישה זהו חלק חשוב בהיסטוריה שלנו ובמובנים רבים ממי שאני

.סבי משה סטמפל פלס היה ממשחרי ירושלים,  סגנו של הרמט”כל מוטה גור

.אני מרגישה מחוברת למדינה שאני חיה בה.  סיפורים אלה שזורים בסיפור חיי

 מאוד להיות נכדו של סבי וחשה גאווה במדינה שלנו