פחד- שירי כהן ונעה לויץ

1/9/16

זה היה גדול!

חשבתי שזה קרה אתמול אבל מהר מדי הוא עבר..

זהו החופש הגדול!!

עשיתי כל כך הרבה דברים, הייתי בכל כך הרבה מקומות. אך ביומו האחרון הייתי כל כך עצובה. לא היה לי חשק לעשות שום דבר:

לא רציתי לבוא אל בית חברתי.

לא רציתי ללכת לבריכה.

פשוט פחדתי מהיום הבא, כי ידעתי שהיום הזה יגיע.

אני יודעת מה יקרה:

אגיע לבית הספר מצוידת בתיק חדש אך אף אחד לא מתייחס אליי. כאילו אני אוויר.

כולם מנסים לפגוע בי. פיזית ונפשית.

אך בחופש אין את זה.

ניסיתי הכל כדי לא להגיע לשם, אך כלום לא עזר.

ניסיתי להעמיד פנים שאני חולה, אבל אמי יודעת מתי אני משקרת..

פחדתי גם לומר לה את האמת כיון שאז היא הייתה מדווחת על כך למנהלת בית הספר או לסגנית ואז המקובלות היו מתנכלות אליי ואומרות:

“חכי, חכי, מה עוד יקרה לך”

“או “אנחנו נמרר לך את השנה..

אני מפחדת!!

זהו הקושי של הלבד.

אין סיבה לקום בבוקר וללכת לבית הספר.

אפילו אם הייתה לי חברה אחת הייתי משקיעה בה הכל.

כולם כל הזמן מפילים אותי ומשפילים אותי.

אני הולכת ושמים לי רגל

אני אוכלת ארוחת צהריים גדולה מהרגיל כי לא אכלתי כל היום וקוראים לי דובה.

כל הזמן קיים בי הפחד לנסות.

אני מכירה עוד ילדה משכבתי שמרגישה כמוני אך אני מפחדת שהיא לא תרצה להכיר אותי או  לדבר איתי ואז אפגע אפילו יותר.

טוב, חייבת לזוז..

נדבר אחר כך.

2/9/16

‘אה,  שכחתי לספר לך, אני עולה לכיתה ה.

טוב בכל מקרה אתמול המורה החדשה שלי, ג’ני, הודיעה שבעוד שבוע מהיום תיערך תחרות כשרונות בבית הספר כיון שבשנה זו מתקיימות המון פעילויות שזקוקות לכל מיני כשרונות, לדוגמא: מחול, שירה וכדומה והם רוצים לדעת באילו ילדים חבוי כשרון אותו אפשר לנצל וכל ילדי בית הספר חייבים להשתתף.

חשבתי שאולי אצליח לא להגיע ביום זה אך אני לעולם לא אצליח.