ירושלים

שמות מקראיים נוספים

שמות נוספים לירושלים מצויים לרוב במקרא, חלקם בעלי משמעות אתנית, כגון השם “יבוס”, המשמש בתנ”ך לקריאת שם העיר בתקופת השופטים ועד כיבושה בידי דוד, חלקם שמות גאוגרפיים, כגון “ציון”, שבמשמעותו המקורית היה שם נרדף להר המוריה, אך התרחב במשמעותו כדי לכלול את כל ירושלים, ואף את כל ארץ ישראל, ומכאן השם הניתן לציונות, בעוד השם הר ציון נדד דרום-מערבה וכיום מונח על הר אחר בתחום ירושלים.

רבים משמותיה האחרים של ירושלים הם שמות תואר הבאים לתאר את אופייה של העיר ושל יושביה, לרוב בצורה אלגורית, ולעתים לא כתיאור מציאות עכשווית, אלא כתיאור נבואי, המתאר את מצבה האידאלי של העיר באחרית הימים. חלקם תיאורים מחמיאים, כגון “יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל-הָאָרֶץ, הַר-צִיּוֹן, יַרְכְּתֵי צָפוֹן, קִרְיַת מֶלֶךְ רָב”^[5] ולעומתם, תיאורים עולבים כגון “הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה”.^[6]

בדומה לציון ארץ ישראל בשם “הארץ” ובית המקדש בשם “הבית”, גם ירושלים נזכרת במקורות בשם “העיר” בה”א הידיעה, ללא ציון שמה: “חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר… בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר“.^[7]

שבעים שמות לירושלים

המדרש מציין במספר מקומות^[8] כי “שבעים שמות לירושלים”, אך אינו מפרטם, ואף במספר מקומות בהם המדרש אכן מפרט את השמות, הרשימה אינה מלאה, או שחלו בה שיבושי גרסאות מאד גדולים.

למעשה, מספר השמות והכינויים לירושלים במקרא עולה על שבעים, ומעבר לכך, גם תלוי בפרשנותם של פסוקים שונים, העשויים להתייחס לעיר או לדבר אחר. מספר פרשנים וחוקרים נרתמו למשימת מניין השמות, אך בהיעדר כללים ברורים שהונחו על ידי המדרש לגבי אלו שמות נחשבים למניין השבעים ואלו לא, הופעתם של שמות מסוימים משתנה מרשימה לרשימה.

הרשימה בת שבעים ושניים השמות, כפי שהופיעה במאמרה של קצנלנבוגן: