הבלדה שלושה בני עורב

שלושה עורבים על ראש עץ יושבים

העורבים השחורים מאוד רעבים

שואל אחד את השני

עכשיו בוקר, איפה אוכלים?

ראה חברי, שם, בשדה הירוק,

שוכב אביר, ליד עץ רחוק.

המגנים על גופו אך הוא כבר לא איתנו,

הוא יהיה הארוחה שלנו.

תשכח ממנו חברי,

יש לו כלבים נאמנים- זה בלתי אפשרי

אבל חכה- זה עוד לא הכל!

יש לו גם נץ- עליו, אף אחד לא יכול.

הינה מין הגבעה יורדת עלמה טיפה שמנמנה,

היא בהריון ושיער, צהוב על ראשה- היא בלונדינית, צהבהבה.

היא מרימה את ראשו,

מנשקת את פצעיו,

מסתכלת בעיניו,

העצומות עכשיו.

היא לא מפסיקה לבכות,

מסתכלת בעינו הרדומות,

יודעת שהוא כבר לא יקום,

כיוון שלנצח הוא רדום.

היא מרימה אותו על גבה,

כדי להגיע לראש הגבעה,

סוחבת אותו במעלה השבילים,

כדי להביאו למנוחת עולמים.

עם כל הקושי והסבל ,

הביאה אותו לבית הקברות ברגל,

היא חפרה וחפרה- את גופתו היא קברה,

הגיע הערב היא עצמה נפטרה.

ייתן הבורא לכל גבר עלי אדמות

נץ כזה וכלבים כאלה ואהבה כזאת.