הרובע היהודי

הרובע היהודי שוכן בחלקה הדרום-מזרחי של העיר העתיקה בירושלים, והוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה, לצד הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. שמו היה מקובל מאז המאה ה- 19. ברובע גרים כ- 6,000 תושבים, רובם יהודים דתיים, והוא כולל בתי מגורים, מבני דת יהודיים, אתרי ארכיאולוגיה ותיירות, חנויות מזכרות ומסעדות.

הרובע היהודי מהווה כחמישית משטח העיר העתיקה. הוא גובל בהר הבית ממזרח, בחומת העיר העתיקה מדרום, ברובע הארמני ממערב, ובשוק שברחוב דוד מצפון. מבחינה טופוגרפית, שוכן הרובע על חלקו העליון ומורדותיו המזרחיים של הר ציון.

תולדות הרובע היהודי מבית ראשון עד המאה ה- 19

לפני שנבנתה העיר עתיקה וחולקה לארבעת הרובעים, התגוררו היהודים הראשונים בירושלים בעיר דוד. בעת בניית בית המקדש הראשון, החלו היהודים לעבור לאזור שהפך עם הזמן לעיר העתיקה של היום. לאחר חורבן בית שני, בשנת 70 לספירה, גורשה רוב האוכלוסייה היהודית מהעיר העתיקה, ובירושלים החלה להתיישב אוכלוסייה זרה.

במשך מאות שנים שכן “הרובע היהודי” של ירושלים בהר ציון ובמורדותיו המזרחיים, סמוך לקבר דוד המלך ולכותל הדרומי. בתקופה הצלבנית היהודים נאלצו לעבור לצפון העיר, בעקבות רעידת אדמה שגרמה הרס לדרום העיר. הצלבנים לא התירו ליהודים לגור בירושלים, ונראה שרק מעטים הצליחו להסתנן.

במחצית המאה ה-15 התקיים סכסוך מר בין היהודים לנזירים הפרנצ’יסקאנים בדבר החזקה על קבר דוד המלך בהר ציון. שליטי העיר הממלוכים שמו קץ לסכסוך, בכך שגירשו את הנוצרים מהמקום והפכוהו למסגד. הנוצרים פנו לרובע הנוצרי, ואילו היהודים פנו לאזור שהיה אז ריק יחסית, בין הרובע הארמני להר הבית, בדרום-מזרח העיר. זוהי ראשיתו של הרובע היהודי במקומו הנוכחי.

בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, החלה הקהילה היהודית ברובע לצמוח באופן משמעותי. בתקופה זו, נבנה בית כנסת על שם רבי יוחנן בן-זכאי, ובעקבותיו בתי כנסת ספרדיים נוספים. עם הגירת האשכנזים לירושלים, בהנהגתו של רבי יהודה החסיד בשנת 1700 , נוצר ברובע מרקם חברתי עדין של ספרדיים ואשכנזים שקיימו חיי שיתוף והפרדה כאחד.

איכות החיים של דיירי העיר העתיקה הייתה נמוכה. הקהילה הייתה ענייה מאד משום שרוב התושבים לא עבדו ולא פירנסו את עצמם. מקור הפרנסה של התושבים היה בעיקר מכספי תרומות שנשלחו מיהודי התפוצות אשר ראו במעשה זה “השתתפות” במצוות יישוב ארץ ישראל.

באמצע המאה ה-19, הגיעו האשכנזים להסדר השבת החוב לנושים המוסלמים בעיר. נדבנים יהודים סייעו בפריעת החוב ובראשם הברון רוטשילד.

בהדרגה נוספו בתי כנסת באזור והעדה האשכנזית הפכה לדומיננטית בתוך הקהילה היהודית. הגידול באוכלוסיה דחף יהודים למגורים ברובעים אחרים, ובמיוחד ברובע המוסלמי. כך הוקמו בתי כנסת וישיבות יהודיות גם ברובע המוסלמי.

שנת 1860 הקים מונטיפיורי את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות. יהודי הרובע לא מיהרו לעזוב את העיר העתיקה מסיבות שונות, בעיקר בשל חשש לאובדן הביטחון וחשש להתנתק מלב הקהילה. תהליך היציאה מהחומות נמשך עשרות שנים. ההתפתחות של העיר החדשה החלה בצורה מיטבית רק בתקופת המנדט הבריטי, לאחר מלחמת העולם הראשונה.

התפתחות הרובע היהודי מהמאה ה-20 עד היום-

בתקופת המנדט הבריטי, נבנתה העיר החדשה במערב ירושלים והאוכלוסיה היהודית גדלה בהתמדה. היהודים ברובע היהודי בעיר העתיקה המשיכו לחיות בדחק ומצוקה כלכלת ומצבם הביטחוני הורע בעקבות פרוץ פרעות תר”פ, תרפ”א, ותרפ”ט בשנות ה-20. הפרעות הביאו לבריחה של יהודים אל מחוץ לחומות, ואלה שנותרו הצטופפו סביב בתי הכנסת בלב הרובע היהודי. הגישה לכותל דרך שכונת המוגרבים המוסלמית הייתה כמעט בלתי אפשרית, והרובע הלך וננטש.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, ב30 לנובמבר 1947, מצבו הביטחוני של הרובע הידרדר עוד יותר.

בזמן מלחמת העצמאות, תושבי הרובע גורשו מערבה אל מחוץ לחומות, וכל הרכוש ברובע היהודי הולאם.

לאחר כיבוש הרובע היהודי, הרסו הירדנים בשיטתיות את המוסדות היהודים שהיו בו. הבתים שנותרו שימשו פליטים ערבים ממערב העיר, שביתם היה בשטח מדינת ישראל. במהלך 19 שנים אלו, עד מלחמת ששת הימים, העיר העתיקה נחסמה לגישה יהודית ורוב בתי הרובע היהודי חרבו.

עם סיום מלחמת ששת הימים ב-1967 שוחררה העיר העתיקה ואיתה הרובע היהודי. לאחר 19 שנה ללא גישה לעיר, החלו יהודים לחזור ולהתיישב במקום ההיסטורי. הוקמו פרויקטים רבים של שיקום ופיתוח, ואילו המשפחות הערביות שהתגוררו ברובע היהודי פונו תמורת פיצוי כספי.

מחשבה רבה הושקעה בתכנון הרובע מחדש, כאזור מגורים, וכאתר תיירות וארכיאולוגיה. לאחר דיונים ארוכים הוחלט להשאיר את בתי הכנסת ‘החורבה’ ו ‘תפארת ישראל’ בחורבנם, כדי לשמר את זיכרון ימי חורבנו של הרובע. החל משנות ה-80 הפך הרובע לשכונת מגורים מבוקשת בקרב הציבור הדתי והחרדי. בקרב הציבור הדתי לאומי בולטים תלמידים ובוגרי ישיבות. בקרב הציבור החרדי ברובע, דומיננטית קבוצת ה “זילברמנים”.

חיי היום-יום ברובע היהודי אינם פשוטים. הסמטאות צרות וצפופות ומרחב המחייה קטן. לא ניתן להגיע עם כלי הרכב הפרטיים עד לבתי המגורים, ויש להחנותם במגרשי החנייה המעטים שבשולי הרובע. בנוסף, קהל התיירים העצום המשוטט בסמטאות בכל שעות היממה מטריד את מנוחת הדיירים הקבועים. למרות כל זאת, קרבתו הגדולה של הרובע לכותל המערבי, כמו גם סגנון הבתים המנומטלי, הכולל קשתות וכיפות, הפכו אותו לאתר ייחודי במינו וחלק מהמותג הכללי של ירושלים העתיקה.

מי מאיתנו לא מכיר את המשפטים הבאים, נסו להשלימם-

 * ירושלים של זהב ושל נחושת ושל _____

 * אם אשכחך ירושלים תשכח _________

 * על חומותייך ירושלים הפקדתי __________

 * ארץ ציון  _________ (מתוך התקווה)

 * עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ________

פאזל של שכונת המוגרבים לרגלי הרובע היהודי, שנת 1947-

http://www.jigsawplanet.com/?rc=play&pid=331f251b8d53

בהצלחה 🙂

מקורות מידע-

*ויקיפדיה

*אנשים ישראל