הספר “יומנו של דוד” חובר ע”י איתי גדנסקי ויונתן ליש. הספר מספר על ילד בשם דוד, ילד השייך לשבט קורייט’ה וחווה את מהפכת האלסאם. בספר, דוד מספר על תחושותיו, הרגשויתיו, חשדותיו וכו’. הספר ייתן לכם ויראה לכם את הצורה בה הצד החלש באותם הזמנים חווה את מהפכת האסלאם.

“יומנו של דוד”

שלום, קוראים לי דוד אני ילד יהודי שחי באל מדינה ואני שייך לשבט קורייט’ה. אני כותב את היומן הזה כי אני מרגיש שמשהו רע עומד לקרות. כבר כמה ימים שאני מרגיש שאמא ואבא מסתירים ממני משהו, גם אחותי דנה מתנהגת בצורה קצת מחשידה. היום בבוקר קמתי ורציתי ללכת לסופר לקנות לי את ארוחת הבוקר שלי, שוקו ולחמניה, כמו בכל בוקר. אבל אבא שלי שמעון לא נתן לי לצאת מהבית בטענה שהיום כל המשפחה תשאר בבית בגלל שהדודה שלי מבלגיה אמורה להגיע לביקור. אז שאלתי אותו איך זה קשור לזה שאני רוצה לאכול ארוחת בוקר אז הוא ענה לי: “דודה זהבה תגיע בעוד שעה ותביא איתה את המאפים שאתה אוהב תאכל אז”. האמנתי לו, אבל עדיין, משהו בקול שלו נשמע לי מאוד חושש, הוא דיבר בטון של: אני רוצה להרגיע אותך אז הנה ההסבר (לא בטוח בעצמי שזה יקרה), ואני שונא שהוא עושה את זה, זה הדבר הכי מעצבן שבן אדם יכול לעשות – לשקר. טוב בקיצור, דודה זהבה (כמובן) לא הגיעה ואבא עדיין סירב לתת לי את מה שהכי רציתי – את האמת. אז בדיוק עכשיו, כשאני כותב את היומן הזה יש דפיקות בדלת. חבר של אבא שלי, (יוסי) נכנס. אבא מזמין אותי לקפה ועוגה בזמן שאני מצטט לשיחה שלהם. יוסי סיפר לאבא אל איזה שמועה על “משוגע” אחד – מוחמד שאומר שאיזה מלאך התגלה אליו ואמר לו שהוא הנביא של אלוקים ושהוא צריך להפיץ את דברי האל ודת חדשה. משוגע לגמרי המוחמד הזה.

יומן מסע

חבר של אבא שלי, יוסי, הלך. הוריי אמרו לי ללכת לישון, לא הייתי עייף, הייתי מאוד סקרן לגבי דבריו של אבא שלי, שהקשבתי לו מדבר עם חברו יוסי. רציתי מאוד לדעת את האמת וקצת יותר פרטים על השמועה על ה”משוגע” הזה שאבא שלי מדבר עליו, אני רוצה לדעת מה זה מלאך שמתגלה למישהו. אני רוצה להבין אם ההתנהגות של משפחתי, לדעת מי זה “המשוגע”. טוב אני אלך לישון.

בוקר טוב יומן , היום הוריי שוב לא מסכימים לי לצאת מהבית , ושוב מספרים לי תירוץ למה אי אפשר לצאת מהבית. ברחתי מהחלון כדי לקנות לי את השוקו והלחמניה הרגילים של הבוקר. התגנבתי מבלי שהוריי יבחינו שהלכתי. לאחר שקניתי שוקו ולחמניה הלכתי למגרש להיפגש עם חברים. החברים הרגישו לי מוזר, שאלתי: “מה קרה?” חבריי סיפרו שהוריהם אמרו שה”משוגע” הזה – מוחמד,אמר שמלאך התגלה אליו ושהוא צריך להקים דת חדשה בשם “אסלאם”. אנחנו היהודים מתנגדים אליו למרות שהלך לקראתנו בחלק ממצוות האסלאם וציפה שנצטרף לדתו אבל בגלל שלא הצטרפנו אליו ולדתו הוא נלחם בנו עכשיו.

אתמול מוחמד הגיע לשבט שלנו וסיפר אל דתו ואל התגלות המלאך אליו. לאחר שמוחמד הלך וסיפר על דתו החדשה הוא סחף אחריו רבים. הוא הקים “צבא” של אנשים שהולכים איתו ויעשו הכל למענו. הוריי אומרים שהם לא מסכימים עם מוחמד ומוסיפים במשפט קבוע: “אנחנו היהודים של שבט קורייט’ה לא מסכימים עם מוחמד ונלחם גם אם נצטרך למות”. ולצערי, כך היה. מוחמד החליט שאם לא מסכימים איתו ומצטרפים לדתו אז הוא ילחם. מוחמד הלך לשבט ית’רב ואמר להם שהמלאך התגלה אליו, ושהוא צריך להעביר את דבריי האל, הוא נביא דת חדשה. רבים לעיר ית’רב הולכים איתו בדעה שגם אנחנו היהודים מאמינים באל אחד.

מוחמד הנביא

יומן שלי, אני נמצא בתוך ארון קטן, במרתף של השכנים שלי, מתחבא מהנביא מוחמד ה”משוגע” ומהצבא שלו. אני ממש פוחד. שני שבטים כבר נאלצו לעזוב את העיר שלנו (אל – מדינה). מוחמד הזה מפחיד אותי הוא עוד יהרוג את כולנו! אוי, צעקתי את זה, כולם שמעו. הימים עוברים והאוכל, המים, החטיפים – הכל עומד להיגמר. אנחנו הולכים למות פה! המלחמה בכלל עוד לא החלה וכולם פוחדים. כבר שבועות שלא פגשתי חברים, לא שיחקתי כדורגל, וכן… אני מתגעגע אפילו ללמוד מתמטיקה. אני חייב לומר לך יומן שלי… תודה, תודה רבה לך על הדרך שבה אתה מלווה אותי כבר תקופה ארוכה, אתה חבר. חבר אמת. תודה לך. ואם מישהו עוד ימצא את היומן הזה אז שידע דבר אחד בוודאות מוחמד הזה נלחם בנו בלי שום סיבה מוצדקת. הוא פשוט קם יום אחד בבוקר והחליט שהוא נביא, אף אחד לא באמת מאמין לסיפור הזה של “התגלה אלי מלאך” כולם בטוחים שמדובר בעוד איזה מטורף אחד שרוצה לשלוט בעולם. אבא שלי, שמעון… בוכה. בחיים לא ראיתי את אבא בוכה. פתאום הוא קם ואמר: “אני עוזב”. אף אחד לא שאל אפילו למה או לאן, כולם ידעו שהוא הולך להילחם בצבאו של מוחמד. אבא נתן לאמא נשיקת פרידה ומיד לאחר מכן נפרד גם מדנה. עכשיו הגיע הרגע שלי, אבא ניגש אלי ונתן לי חיבוק של בערך שתי דקות, הבנתי שזאת אולי הפעם האחרונה שאראה אותו ונתתי לו נשיקה וחיבוק חזק חזק כמו שהוא תמיד היה נותן לי אחרי שהקבוצה שלי הייתה מפסידה משחק. אפילו לא ניסיתי לשכנע אותו להישאר כי ידעתי עד כמה הוא נאמן למי שלו והיותו יהודי ושהוא תמיד שנא אנטישמים אז לא רציתי להכביד אליו. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר: “תמיד תשאר יהודי”. ואז נשמעו קולות של סוסים וצעקות של “תתחבאו”! אבל האבא הגיבור שלי יצא מהמרתף, והלך.

כבר שבועיים שלא ראיתי את אבא שלי, הוא הבטיח שזה ייקח רק כמה ימים. אבל הוא לא שב הביתה עוד. כל הזמן אני שומע צרחות וקולות של השפה הערבית, לפעמים שאני מציץ מהחלון אני רואה מרחוק סוסים וקרבות. חבריי מספרים שהוריהם נרצחו. אני מאוד דואג לאבא שלי, אני חושש לחיו. אני לא יודע מה אעשה אם ייקרה לו משהו. אני שומע דפיקות בדלת, אני אלך להגיד לאמא שלי שתראה מי זה. אני חושש שזה צבא מוחמד. אמא שלי הרגיע אותי ואמרה שזה דודה זהבה. כשהיא נכנסה ראיתי שפרצופה היה עצוב מאוד, היא סיפרה שחזרה היום לביתה מהשוק ולפתע ראתה את אבא שוכב על הרצפה ומדמם – מת! אבא שלי נרצח! צבא מוחמד הרג את כל הגברים של השבט שלנו (קורייט’ה). דודה זהבה הלכה מהבית שלנו. לאחר כמה שעות דפקו בדלת שלנו ושוב קראתי לאמא שלי והפעם היא לא הרגיעה אותי מכיוון שאלו היו צבא מוחמד, לא פתחנו להם אז שברו את הדלת וחטפו אותנו. מה כבר עשינו? נולדנו יהודים?!

בוקר רע, רע מאוד! הבוקר הגרוע ביותר בחיים שלי. אני כותב את המילים האלה מתוך כלוב. כלוב! מי היה מאמין שאני יהיה כלוא בכלוב?! כששאנשי מוחמד חטפו אותנו לקחו אותנו לשוק. הם רוצים למכור אותנו כעבדים! תמיד זילזלתי בהגדה של פסח שמספרים על כך שפעם היינו עבדים במצרים ולא הבנתי איך זה קשור אלי, אז הנה קיבלתי הסבר. ממש ברגעים אלה יש איש ערבי שעומד ומסתכל אלינו ומדבר עם ה”שומר” שלנו – הוא בטח רוצה לקנות אותנו. הוא מוציא עכשיו כסף מהכיס, הוא עומד לקנות אותנו. אני אפילו לא מאמין שאני אומר שעומדים לקנות אותי – לאן הגענו? האיש נעזר ב”שומר” שלנו ובעוד כמה “שומרים” כדי לעלות אותנו אל הכרכרה שלו. הגענו. אנחנו פה באיזה שהוא כפר, הערבי ניגש אלינו ומתחיל לתת לנו הורות בשפת הסימנים ובאנגלית: “אתה תעבוד בעבודת אדמה”, “את תשמרי אל הלול תרנגולות”, “אתה תבנה את הבית” וכו’. עכשיו הערבי לוקח לאנשים את דברים  שלהם וזורק לפח. אז יומן יקר שלי, כאן נפרדות דרכינו, אני הולך לקראת עבדות ואתה… לפח. כנראה שאף אחד לא יכיר אותי, את השבט שלי ואת הסיפור שלו. היה “כיף”

 נ.ב

אל תדאג: “תמיד אשאר יהודי”.