האסלם – השפעתו של מומד

הקדמה:

הסיפור נכתב על ידי טל ג’בלון, אלה קירשבאום וכרמל כהן במסגרת עבודה בהיסטוריה.

הסיפור מספר על האסלם, על המנהגים והחגים שבתרבות מנקודת המבט של הילדה בת ה8, קמילה, שנולדה בתקופה הזו לאם ואב בשם: סאנה וג’יבריל.

אנחנו רצינו לציין שהדמויות בסיפור וגם כן הסיפור עצמו לא אמיתי אך האירועים שבסיפור הם אירועים אמיתיים שקרו בעבר של דת האסלם.

בתמונה ניתן לראות ציור של הכיפה הישנה, אתר קדוש לאסלם.

קמילה פתחה את היומן שלה, השעה הייתה שבע בבוקר ביום ראשון, היא תלך לכנסייה עוד שעה כך שיש לה קצת זמן חופשי.

היא כותבת ביומנה, ליומן היא קראה סטייסי על שם חברתה הכי טובה.

שלום סטייסי,

אתמול בכנסייה הכומר דיבר איתנו על מוחמד, את זוכרת? שאמא סיפרה לנו שהוא הלך לאותה כנסייה כמוה כשהיא הייתה ילדה!

את לא תנחשי מה הכומר אמר! הוא אמר שהוא מפתח דת חדשה!

את מאמינה?

דת חדשה!

קמילה סגרה את יומנה ורצה למטבח שם הוריה ישבו אוכלים ארוחת בוקר, הם אכלו לחם ושתו מים כמו כל יום ראשון.

קמילה לקחה פיסת לחם ושתתה מים בכוס החמר הקטנה שלה.

קמילה התלבשה בבגדי הכנסייה שלה שאמה תפרה, שמלה לבנה ארוכה עשויה מהכותנה שגידלו בחצרם וכובע רחב שוליים לבן חלק שעשוי מהקש ששכניהם גידלו.

נהג המרכבה היה כבר מחוץ לבתיהם, על המרכבה עלו סאנה, קמילה ואחרון, גבריאל.

“קמילה”. גבריאל החל לדבר והיה ניתן לשמוע שבקולו יש רעד.

“כן אבא, מה קרה?” ענתה קמילה מרוגשת ממה שהיום יכול להציע.

סאנה שזיהתה שבעלה קצת מפחד למסור את הבשורות המשיכה במקומו, “קמילה, יקירה, החלטנו להתאסלם”.

הפנים של קמילה החווירו ונעשו לבנים, כמובן שהרעיון של דת חדשה ריגש אותה אך היא לא תכננה להיות חלק מהרעיון “המרגש הזה”.

“אז אמא, לאן אנו הולכים?” קמילה שאלה מכיוון שהבינה, זו לא הדרך לכנסיה.

“הולכים להתאסלם, בעיר שלנו אל נא תדאגי, נסביר הכל כשנגיע”.

קמילה שיחקה עם שמלתה בלחץ בעוד הסוס שקשור למרכבה לוקח אותם, לפיה, לעבר הלא נודע.

בתמונה ניתן לראות איור של מרכבה בה נסע מוחמד באחד ממסעותיו להפצת האסלם

כשהגיעו קמילה והוריה אל המקום שבו לפי הוריה הם היו אמורים להתאסלם, קמילה זיהתה מרחוק דמות מוכרת.

“ח’דיג’ה!” קמילה שמחה, ח’דיג’ה הייתה חברתה של אמה ובנוסף אישתו של מוחמד.

ח’דיג’ה חיבקה אותה ואחר כך פנתה לאמה, כנראה מדברות על הטקס, קמילה לא הייתה בטוחה.

היא ראתה שישנם הרבה אנשים מסביבה והבחינה מיד במוחמד.

מוחמד היה באמצע נאום, כך היה נראה עד שהמשפחה באה.

“סלאם” ברכה אותו אמה.

קמילה הסתכלה על האיש, היא העריצה אותו ופחדה ממנו באותה מידה, הרי הוא שליטה מעכשיו לא?

מוחמד המשיך בנאומו שם סיפר על המלאך ג’יבריל, מי שאמר לו להקים את הדת שלפיו שמה, האסלם.

“ח’דיג’ה” קמילה משכה בשמלת האישה.

“איך מתאסלמים?” היא שאלה בעיניים פתוחות לרווחה וכמו שהיה ניתן לראות, מאוד מפוחדת.

“זה למען האמת פשוט.” השיבה ח’דיג’ה בנימה מרגיעה והמשיכה, “צריך רק לומר את זה: אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו.“

קמילה התיישבה, עדיין מפוחדת הרי משפט זה בעל כוח, אפילו קמילה, ילדה בת שמונה מבינה את זה.

בתמונה ניתן לראות מבנה קדום קדוש דמוי קוביה ושמו “הכעבה” במכה

קמילה החלה להירגע, היא החלה להבין שאולי להיות חלק מדת חדשה, מתפתחת, זה בעצם רעיון לא כל כך רע.

עבר יום, קמילה הבינה שהיא והוריה לא יחזרו הביתה, הם ישארו כאן, במרכז עירם היקרה מכה.

הם אומרים כל יום את המשפט, “”אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו” וקמילה מאמינה כך.

אביה שינה את שמו מגבריאל לג’יבריל, קמילה חשבה שזהו שם הולם בהחלט לאביה, ראש המשפחה.

בעוד כמה שבועות, כך מוחמד הצהיר, הם מתכננים לכבוש את מכה ולהפוך אותה למוסלמית לחלוטין!

קמילה התרגשה, הרי אחרי המעשה היא תוכל לפגוש שוב את חברותיה, הרי הן ילכו להתפלל ביחד לאללה באוהל הקדוש (המסגד של קמילה באותם ימים) ולגעת באבן השחורה הקדושה בחג’ים.

מוחמד היה באוהל באותו רגע, כולם ידעו שאם מוחמד נכנס לאוהלו ולא יוצא יותר מעשר דקות הם הולכים לשמוע מג’יבריל, קמילה התרגשה וכך גם הוריה.

כשמוחמד יצא הוא סיפר לעמו, הקטן אך ועצמתי, על תכנית הכיבוש של מכה, קמילה לא הבינה מילה אך היא בהחלט הבינה שהאסלם היא הדת הנכונה בשבילה.

אחרי שמוחמד סיים את נאומו הוא התיישב ליד קמילה והסביר לה כמה דברים מכיוון שהייתה הילדה היחידה בקרב אנשיו.

“סלאם קמילה” הוא החל לדבר, “אני חייב לך כמה הסברים, אך אני לא רוצה שתדאגי לגבי הכיבוש, הוא יקרה כמתוכנן ודבר לא ישתבש, אני מבטיח”.

קמילה הנהנה בראשה, היא העריצה את מוחמד כמעט כמו אללה.

“אני שם לב לנאמנותך, אל תחשבי לרגע קט שאני לא” הוא הוסיף והיה ניתן לראות שאיננו צוחק כלל.

הוא הסביר לה שהוא אוהב את נאמנותה לערכי דת האסלם, לעדות (התפילה היומית לאללה), אללה (מונותאיזם), שכר ועונש, לעולם הבא, גיהנום ושיהאד (מוות תוך כדי תפילה, עלייה למכה או כל מעשה דתי אחר).

קמילה השיבה כך “אך כל האחרים גם הם עושים כמוני והרי מה שונה בנינו?”

מוחמד השיב בקלות “הרי את ילדה, ואם נתעלם מעובדה זו מכיוון שאין כמוך גדולה ואמיצה, הרי רק לפני מספר ימים נודע לך על הדת וכבר את נאמנה לה כמו שאת נאמנה להורייך”. הוא אמר וחייך “אין זהו דבר קל”.

קמילה חייכה לעצמה והשיבה: “אללה יברך אותך”.

שניהם הלכו לבתיהם, קמילה עם פרפרים בבטנה ומוחמד עם חיוך על פניו.

בתמונה ניתן לראות ילדה מוסלמית מתפללת