יֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי צְרִיכָה רַק “חֹפֶן עֲנָנִים”
כְּדֵי לְהַלֵּךְ מְקֻשֶּׁטֶת חִיּוּכִים.
לָלֶכֶת שֶׁבִּי אַחֵר הַתְּחוּשָׁה,
עִם שָׁלֵם מוֹחֶה דְּמָעוֹת שֶׁמָּחָה
בֵּן חוֹרִין חָדָשׁ נוֹלַד,
יוֹם “עַצְמָאוּת גַּלְעֵד” נֶחְגַּג בְּגַאֲוָה
תּוֹדָה שֶׁהֶחֱזִירוּ לָנוּ אֶת הַתִּקְוָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אִמָּא שֶאוֹמֶרֶת:
יֶשׁ לִלְמֹד לָתֵת, לֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל
שֶכֵּן זֶה יָדוּעַ, בִּכְדִי לְקַבֵּל צָרִיךְ רֵאשִׁית
לָדַעַת לָתֵת.
אֲנִי זוֹכֶרֶת יָלְדָה לוֹמֶדֶת נְתִינָה
“וְלֹא-לָמַדְתִּי חָכְמָה; וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע”. (משלי, ל’, ג)
זהו…היא כבר כאן…מוארת ביופיה
זו כנראה השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
כך עם מטען כאב הגעגוע אלייך אמא אהובה,כי הרי היום
חלפה שנה תמימה,מאז הפעם האחרונה בה ראיתי אותך,השנה בה
הסתלקת לך מעול העולם והותרת אחרייך שובלים של עצב וכאב נורא.
כך…כשחסרונך מהדהד בכל חדרי הלב,אני מביטה אל העתיד והחיוך
זוחל ומשתלט,את עולה בזיכרוני ומחדדת לי את תפיסת עולמך,כמו היית
לוחשת לי….”קדימה י’בינתי צריך להתקדם,להמשיך לחיות את החיים בצחוק
מתגלגל ולהניח להולכים באשר הם”…לך,תמיד הייתה תפיסת עולם מיוחדת
חיית את החיים באופטימיות בלתי מתפשרת,והחיוך הלך והפך אצלך לסמל.
וכשרוח החג מחלחלת למחשבותיי,ואת איך לא,עולה ומציתה שוב את זכרונותיי,
אני לא יכולה שלא להתחזק לאחל ולייחל לכל יקיריי ואהוביי…
איליי
בוקר של תפנוקים ופינוק נשמה, התחיל אצלי עם הנסיך הקטן שהתגפף איתי באהבה לפני שהלך לגן ונפרד כהרגלו בנשיקת שפתיים מבין סורגי החלון. זו כבר חוויה שהצליחה לסחוט לי את
הלב באהבה כמו חצי לימון שנמעך ונמחץ עד הטיפה האחרונה.
אז יצאתי משם עם חיוך רחב אל הרחוב ומזג האוויר המטריף שפותח לי בנשמה כל נקבובית שנחסמה וקמלה בימות הקרה.
בשבילי, רק להביט מסביב ולראות את כל הירוק שהותיר אחריו הגשם, לשמוע את כליהם של אותם גננים עמלים מלווים בשריקות וציוצים ולהריח את פריחת עצי ההדר בחצרי…זו כבר סיבה טובה לצייר
לי חיוך ענק ומפואר שימתין בערגה לאביב. הימים הללו מייצרים בתוכי צבעים חדשים לראות דרכם את העתיד.
ולכן, יום שכזה ובהרגשה עילאית של עיסוי אנרגטי למחשבה, אני מתחברת לנשמה ומאזינה למוזיקה שעושה אותי הכי שמחה…ומאחלת לכם חבריי האהובים,
יום מואר ומאושר…שהשקט והשגרה ישובו עליכם במהרה תושבי הדרום…ושנלך כולנו תמיד אחרי מנגינת הלב ונעשה לנו ימים של חיוכים ומעשים טובים.
אֵיךְ הָיִיתִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת (בִּי)עוֹר חָמֵץ.
לִפְתֹּחַ אֶת דַּלְתוֹת נַפְשִׁי וְלִלְמֹד לְשַׁחְרֵר, לְוַתֵּר
עַל כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ נָחוּץ לִי כְּדֵי לְהִתְקַדֵּם.
הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת יְכוֹלָה, לְהַרְחִיק מִמֶּנִּי כָּל צַעַר
וּמוּעָקָה, שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ דֶּרֶךְ קֶבַע וְהִשְׁאִירוּ חוֹתֵם בְּטַעַם מַר.
הָיִיתִי רוֹצָה,
לְסַלֵּק אֶת הַפַּחַד הַנּוֹרָא מֵהַלֹּא נוֹדַע שֶׁמִּמֵּילָא
אֵינוֹ מְקַדֵּם אַף לֹא צָעַד אֶחָד לְעֵבֶר סִמּוּן הַמַּטָּרָה,
אַךְ מַצְלִיחַ בְּאוֹנוֹ לִשְׁלֹט לי בַּמַּחְשָׁבָה
לְפָרֵק מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹחוֹת, לְהַעֲלוֹת וּלְהָצִיף מַה שֶּׁלֹּא עוֹשֶׂה לִי טוֹב.
אוּף…אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצָה לְטַאטֵא אֶת כָּל הַקְּלִישָׁאוֹת
עַל חֵרוּת הַבְּחִירוֹת וְהִתְחַדְּשׁוּת הַכַּוָּנוֹת. לִשְׁאֹב אֶת כָּל
הַהַבְטָחוֹת שֶׁלַּמְרוֹת וְעַל אַף הַכֹּל אֵינָן מִתְגַּשְּׁמוֹת.
אֲנִי רוֹצָה לְבַעֵר,
לְאַרְגֵּן מֵחָדָשׁ וּלְסַדֵּר,
לִפְתֹּחַ מְגֵרָה אַחַר מְגֵרָה
לְהוֹצִיא הַחוּצָה אֶת תְּכוּלָתָהּ וְלַנַּעַר
לְטַהֵר וְלִפְתֹּחַ פֶּתַח לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר, שֶׁיְּחַלְחֵל
לֹא רַק בִּשְׁבִיל פֶּסַח כָּשֵׁר.
Published: Feb 12, 2015
Latest Revision: Feb 12, 2015
Ourboox Unique Identifier: OB-31743
Copyright © 2015