מְפִיחָה אַתְּ הַחַיִּים מֵחָדָשׁ…
חֲזָרָה לְשִׁגְרָה בְּשָׁעָה טוֹבָה…
לְעִתִּים,
הֵד מִלִּים רְחוֹקוֹת
מְפַזֵּר עֲרָפֶל וּמַתִּיר קְשָׁרִים בִּסְבַךְ מְחַשְּׁבוֹת.
לָעֲזָאזֵל,
לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישָׁה כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהּ שְׁתֵּי יָדַיִם
שֶׁמֻּנָּחוֹת בְּכָל הַכֹּבֶד אֶצְלִי עַל הַכְּתֵפָיִם.
אֵיךְ אַתְּ בָּאָה שׁוּב וְשׁוּב נֶאֱבֶקֶת בְּמָחוֹל הַגּוּף – לֵאוּת.
לִפְעָמִים זֶה יוֹתֵר כוֹאֵב מֵעִצּוּב,
אֲבָל כְּשֶׁעָצוּב זֶה שׁוֹלֵט בְּכָל הַגּוּף…!!!
פָּנִים יָפוֹת עֵדֻיּוֹת מַסֵּכוֹת,
מִשְׂחָק הַחַיִּים בִּדְמֻיּוֹת חֲלוּלוֹת…
אֵיךְ…לַמָּרוּת יְדִיעָה בְּרוּרָה מֵרֹאשׁ,
כְּשֶׁזֶּה קוֹרֶה הַתַּדְהֵמָה מַכָּה בְּעֹז..???
רַק מִקְלַחַת חַמָּה יְכוֹלָה לְהוֹעִיל,
לְשַׁכֵּךְ סְעָרָה פְּנִימִית.
קידוד, אחסון ושליפה ברגע המתאים
למה זו לא יכולה להיות המציאות שלי…???
אֵיךְ אֵדַע לְזַהוֹת וּלְתַרְגֵּם אוֹתִיוֹת קִידּוּשׁ לְבָנָה
אִם בְּתַּעֲלוּמוֹת, דָּבְקָה לְשׁוֹנִי לְחִכִּי בַּיום בּו נִשְׁכְּחָה גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ?
“כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם; וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם”
(משלי א’, לב’).
שַׁחַר חָדָשׁ וַאֲנִי,
מְפַלֶּסֶת דְּרָכִים בְּתוֹךְ טִפּוֹת קַרְנֵי אוֹר…
וַיְהִי לָכֶם וְלִי שָׁבוּעַ מַרְהִיב וְיוֹם פִּרְחוֹנִי מִמֶּנִּי בְּאַהֲבָה עֲנָת.
מֵרוֹץ קַדַּחְתָּנִי נֶגֶד הַזְּמַן הַחֲמַקְמַק…
אֵיזֶה מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לִי לְשֵׁם כָּךְ אֶת כֹּל הַשַּׁבָּת.
סֵרוּב מֻחְלָט לַחֲזֹר לְשַׁנֵּן
לְנַתֵּחַ וּלְהַפְנִים
תָּאֵי הַמֹּחַ מִתְפַּזְּרִים,
מְחוֹגִים מִסְתּוֹבְבִים בְּמַעְגָּל קְסָמִים
אֵיךְ חוֹזְרִים לְעִבּוּד נְתוּנִים…?
אַתְּ רוֹצָה לַעֲשׂוֹת יֵשׁ מֵאַיִן
לִגְמֹעַ כַּמֻּיּוֹת שֶׁל יֶדַע
שֶׁיִּכָּנֵס בְּךָ מֵהָרֹאשׁ וִיחַלְחֵל אֶל הַדַּף
מֵבִין אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם.
וְרַק אֲנִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עוֹמֶדֶת בְּסֵרוּב עִקֵּשׁ
לְשַׁחְרֵר מִכָּף הַיָד אֶת מַה שְׁלֹא הָיָה בָּהּ מְעֻלָּם.
לא להאמין איך ויתרתי על יציאה
לטובת התכרבלות עם “רַסְקוֹלְנִיקוֹב רוֹמָנוֹבִיץ'”…
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:
הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה:
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת:
אַל לָנוּ לְהָקֵל רֹאשׁ וּלְהִתַּמֵם.
כְּדֵי לִהְיוֹת מוּסָרִי בְּדַרְכּוֹ, צָרִיךְ
הָאָדָם לָדַעַת כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג מִבְּלִי לִמְעֹד.
“שִׁמְעוּ אֵלַי, רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי ה’!
הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם!
הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם –
כִּי אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ, וְאַרְבֵּהוּ!”….ישעיהו נא
מוּסָר שֶׁל כַּוָּנוֹת
“הַיּוֹדֵעַ אֶת הַטּוֹב יַעֲשֶׂה טוֹב” – אָמַר אֲפֵלָטוֹן
וַאֲנִי, אוֹמֶרֶת אֶת הַדֵּעָה שֶׁלִּי,
נִדְמֶה לִי שֶׁזֶּה קְצָת בְּעָיָתִי.
לְהִתְבּוֹנֵן קְצָת יוֹתֵר עָמֹק מֵהַשִּׁכְבָה הַעֶלְיוֹנָה.
לא אוּכַל דַבֵּר עוֹד כִּי-טוֹב
גַּם אִם הִזְדַּמְּנוּת רְאוּיָה לְכָך תִּפֹּל לָהּ פִּתְאוֹם.
הֲרֵי תָּמִיד יָדַעְתִּי בֵּין כֹּה וָכֹה שְׁתִּוָּתֵר צְרִיבָה עֲמֻקָּה עַל לָשׁוֹן
עֵת יְרַחֵק הַלֵב מִדָּרְכּוּ, בְּיָמִים רַבִּים יָזוּב תְּמִימוּתּוֹ.
לִרְגָעִים נִדְמֶה,
כִּי הוּא גָּדוּשׁ עַד תֹּם.
מִשְׁתּוֹקֵק לְהָכִיל חֶלְקִיק מִיֶּדַע נוֹסָף
הַמְּנַסָּה לִתְפֹּס מָקוֹם.
הַיִתָּכֵן שֶׁכָּךְ?
עוֹד יֻגַּד לִי עַל צִיר הַזְמַן,
זּוֹ הַתְּמוּרָה בֵּין תש”ח לתש”ך???
“הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.
מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמל
Published: Feb 12, 2015
Latest Revision: Feb 12, 2015
Ourboox Unique Identifier: OB-31729
Copyright © 2015