נקבת השילוח

נקבת השילוח היא מנהרה תת קרקעית שנבנתה בימיו של המלך חיזקיהו במאה השמינית או השביעית לפני הספירה שדרכה הועברו מי מעיין הגיחון תחת בתי עיר דוד ממזרח למערב, לאורך יותר מחצי קילומטר. ייחודה ההיסטורי של הנקבה הוא בהיותה הראשונה בתולדות ירושלים, שיצרה מקור מים בתוך החומות עבור תושבי העיר, דבר בעל חשיבות מכרעת בימי מלחמה.

כתובת השילוֹחַ, שהתגלתה בשנת 1880, היא כתובת באלפבית עברי עתיק, שנחצבה על כותל נקבת השילוח ומנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חוצבים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון שממזרח ומחוץ.

בשנת 701 לפנה”ס עלה סנחריב מלך אשור וצר על ירושלים. כחלק מהערכות להגנת ירושלים מפני המצור, חיזק חזקיהו מלך יהודה את ביצורי העיר והקיף בחומה את השכונות החדשות שנבנו בה. חזקיהו אף היטה את מי הגיחון לברכה שהתקין בתוך החומות בדרום העיר: “והוא יחיזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וישרם למטה מערבה לעיר דוד…” (דברי הימים ב, לב ל). ההטיה נעשתה על ידי חציבת נקבה לאורך 533 מ’ במבצע הנדסי מופלא. כתובת בכתב עברי קדום שנתגלתה ב-1880, כ-6 מ’ לפני מוצא הנקבה, מתארת מבצע זה. הנקבה נחצבה משני כיוונים בו זמנית. הכתובת מעידה על גאוות החוצבים עם השלמת המבצע הטכנולוגי המורכב:

סיור וירטואלי בנקבת השילוח