רבי שמעון במערה

רבי שמעון במערה

סיפור מתקופת התלמוד

תלמוד בבלי, מסכת שבת לג, ב

ישבו רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי ושוחחו ביניהם על השלטון הרומאי ששלט במדינה.

נענה רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו! בנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות…

רבי יוסי שתק.

ואילו רבי שמעון הגיב בחריפות: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן! בנו שווקים, כדי להושיב בהם פרוצות; בנו מרחצאות, כדי לעדן עצמם; בנו גשרים, כדי לגבות עליהם מכס!

ישב לידם אדם בשם יהודה בן גרים, שהלך והלשין לשלטונות על שיחת החכמים.

מששמעו זאת הרומאים, גזרו: רבי יהודה שעילה ושיבח את המלכות, יתעלה; רבי יוסי ששתק, יגלה כעונש לעיר ציפורי; ואילו רבי שמעון שגינה את המלוכה, יוצא להורג.

הלכו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר והתחבאו בבית המדרש.

היתה אשתו של רבי שמעון מביאה להם בכל יום לחם וכד מים, ומכך היו ניזונים. כשהתחזקה הגזירה, חשש רבי שמעון שמא יענו הרומאים את אשתו והיא תגלה את מקום מחבואם, הלך והתחבא במערה.

אירע נס, ובמערה עלה עץ חרובים ומעין מים, והיו רבי שמעון ורבי אלעזר משביעים את רעבונם בחרובים ובמים. במשך היום, היו מכסים את עצמם בחול ולומדים תורה. כאשר הגיע זמן התפילה, היו מנערים את החול, לובשים את בגדיהם ומתפללים. וכל-כך למה? כדי שבגדיהם לא יבלו.

עברו 12 שנה על רבי שמעון ורבי אלעזר במערה.

יום אחד, עמד אליהו הנביא בפתח המערה ואמר: “מי יודיע לו, לבר יוחאי, שמת הקיסר והתבטלו גזירותיו”? מכיוון ששמעו כך, יצאו מן המערה. ביציאתם, ראו אנשים חורשים וזורעים את שדותיהם. תמהו לעצמם ואמרו: “האם אנשים אלו מניחים חיי עולם, את לימוד התורה, ועוסקים בחיי שעה – חרישה וזריעה”? וכל מקום בו היו נותנים את עיניהם, היה נשרף. יצאה בת קול מן השמים ואמרה: “להחריב את עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם”! שבו למערה, וישבו שם 12 חודש נוספים. עם תום השנה, אמרו לעצמם: “אפילו משפט הרשעים בגיהנם נמשך רק 12 חודש”. יצאה בת קול ואמרה: “צאו ממערתכם”! יצאו והסתובבו בעולם. וכל מקום בו היה מביט רבי אלעזר היה ניזוק, והיה רבי שמעון מביט בו ומרפאו. בערב שבת, ראו זקן כשהוא רץ ובידיו שני הדסים. שאלוהו: “הדסים אלו בידיך, למה הם”? השיב: “לכבוד שבת קודש”. שאלוהו שוב: “ומדוע אינך מסתפק רק בהדס אחד”? השיב להם: “נאמר בתורה “זכור את יום השבת לקדשו” וכן “שמור את יום השבת לקדשו”. לפיכך נטלתי הדס אחד כנגד “זכור”, והשני כנגד “שמור””. אמר רבי שמעון לבנו: “ראה, כמה חביבין המצוות על ישראל”! ונחה דעתו של רבי אלעזר.