מרתף טחוב מאת: עצמון ד. יניב

החצר ברחוב דרור הייתה מלאה וגדושה במקומות וחפצים  מעוררי דמיון ויצירה. היו בה פינות נסתרות למכביר. למשל, ממרתף היין מתחת לסלון של בית הסבים שלי שאליו היו יורדים בסולם עץ חורק שתחילתו בפתח הקרוע ברצפת הסלון של הבית שהיה מכוסה בכיסוי עץ עם לולאת מתכת שאיפשרה הרמתו. פתח זה היה מכוסה בדרך כלל בשטיח שהסתיר אותו מעין רואה.

למרתף זה הייתי יורד ומבלה שם שעות ארוכות. היו שם שתיים או שלוש חביות עץ אלון מחושקות בחישוקי מתכת,  שהובאו מן היקב וריח היין היה ספוג בהם והיה בו להביא לידי שכרון חושים ממש. בתחתית אחת החביות , שנראתה מאוד עמוקה לילד בן שבע או שמונה נחו להם מכתבי אהבה של הדורות הקודמים.

אני הייתי נתלה על בטני על שפת החבית וצולל למעמקיה תוך שאני מרים את רגליי כדי לייצר שיווי משקל, ולמנוע את נפילתי לתוך החבית, והייתי שולה מכתב או שניים וקורא בהם. חצי או יותר ממה שקראתי לא הבנתי אבל התרגשתי מעצם ההצצה האסורה. לימים כתבתי את השיר הבא :

חֲצַר יַלְדוּת

חֲצַר יַלְדוּת

קִירוֹת אַבְנֵי כֻּרְכָּר

דְּבוּקוֹת בְּחָמְרָה

וַאֲנִיצִים שֶׁל קַשׁ

וְטִיחַ גַּס

וּבֶרֶז בַּפִּנָּה

בְּבֵית סָבִי וְסָבָתִי

דֶּלֶת עֵץ

 מִתְמַזֶּגֶת

בְּרִצְפַּת הַחֶדֶר

רַק לְהָסִיט אֶת הַשָּׁטִיחַ

וְלָרֶדֶת

סֻלָּם שֶׁל עֵץ

יוֹרֵד לְתוֹךְ מַרְתֵּף טָחוּב.

מֵחָבִיּוֹת אַלּוֹן

סְפוּנוֹת בְּרֵיחַ יַיִן

דָּלִיתִי

מִכְתָּבִים שֶׁל אַהֲבָה

גַּם אֲבוֹתַי

וְאֵלֶּה לִפְנֵיהֶם

נָבְעוּ בְּרֶגֶשׁ עַז

וַאֲנִי יֶלֶד

מֵצִיץ לְתוֹךְ מִילִים

מֵבִין וְלֹא מֵבִין

שִׁכּוֹר מִטַּחַב

וּמֵרֵיחַ עֵץ אַלּוֹן

סָפוּן בְּיַיִן

וּמִמִּלִּים

שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי

אֶת פִּשְׁרָן.

פרט לחביות העץ המחושקות והנחשקות היו במרתף כלי עבודה ישנים, חרב אוסטראלית ענקית שריד לגדודים האוסטראליים שנלחמו  בפאתי ראשון לציון במלחמת העולם הראשונה, רובה איטלקי דו קני, בקבוקי יין גדולים נתונים במקלעות של קש, ועוד פריטים רבים שהיה בהם כדי להצית את הדמיון. בחללו של המרתף  שקירותיו שהיו קירות המסד של הבית היו עבים מאוד, עמד ריח מיוחד של יושן טחוב, למרתף הזה היה חלון מסורג בסורגי ברזל שמוקמו באמצע רוחבו של החלון ולאורך. החלון פנה אל גן עצי הקזוארינה ובריכת הדגים המשובצת חלוקי נחל וצדפים שבחזית הבית הפונה לרחוב דרור.

©כל הזכויות שמורות לעצמון ד. יניב