מה גרם למרד בר כוכבא?

בהנהגת שמעון בר כוכבא .

א. במקביל לשיקום החיים היהודיים, לאחר החורבן – שנגרם על ידי חכמי יבנה, נמשכה כל הזמן- התסיסה(אווירת מרד) נגד השלטון הרומי.

התסיסה התגבשה למרד מאורגן (בשנים 132–135 לפני הספירה)

ב.  החוקרים חולקים בשאלה כיצד המרד פרץ:

1. האם המרד פרץ בעקבות גזרות נגד היהודים ?
או ש –
2. הגזרות הוטלו על היהודים בעקבות המרד?

יש הסבורים:
כי המרד פרץ בשל המדיניות (שיטת שלטון וחוק) של הקיסר הָדְרִיאַנוֹס
(ששלט בשנים 117-  138  לפני הספירה)

גזירות הקיסר החדש !!!

הקיסרים הרומים שלפני הָדְרִיאַנוֹס נהגו – להתיר ליהודים למול את בניהם.
(לקיים את מצוות ברית המילה)
ולא כללו את מצוות המילה במסגרת החוק הרומי- שאסר על מנהגים דומים.

 ואילו הָדְרִיאַנוֹס הקיסר החדש- גזר גזירה קשה ורעה על היהודים:
אסור לקיים את מצוות ברית המילה!

כלומר, ביטל את הפטור המיוחד שהיה ליהודים.

מניחים- כי הגזרה הוטלה כנראה סמוך
לזמן שבו ביקר הקיסר החדש בארץ ישראל. (בשנת ‏130 או ‏131 לפני הספירה)

יכול להיות, ש-הָדְרִיאַנוֹס נקט צעד זה
בגלל השקפותיו הָהֶלנִיסְטִיוֹת (אמונה נוצרית),
אך יש חוקרים הטוענים: כי ביטול הפטור נועד לפגוע במכוון ביהודים!

גזרה נוספת הייתה:
תכניתו של הָדְרִיאַנוֹס להקים מקדש לאל הרומי במקום בית המקדש
שחרב ולהפוך את ירושלים לעיר אלילית.
(בשם איליה קפיטולינה – ‘איליה’ על שם הקיסר איליוס הדריאנוס; ו’קפיטולינה’
על שם גבעת הקפיטול ברומא, מקום מושבם של האלים של רומא.)

 לפי היסטוריון רומאי:
תכנית זו הייתה אחד הגורמים לפרוץ מרד בר כוכבא
ומטבעות שנמצאו באזור הר חברון ונטבעו (לפני שנת ‏135 לפני הספירה)
מחזקות את דבריו.

 בעיות נוספות שהיו חוץ מהגזרות:
1.  בעיות כלכליות וחברתיות שהיהודים התמודדו אתן באותה התקופה.
2. וכן תקוות משיחיות שהיו נחלתן של קבוצות בעם הביאו לפרוץ המרד.

בר כוכבא

עממי
מילים: לוין קיפניס
לחן: מרדכי זעירא
קיים ביצוע נוסף לשיר זה

איש היה בישראל,
בר כוכבא שמו.
איש צעיר גבה קומה,
עיני זוהר לו.
הוא היה גיבור,
הוא קרא לדרור,
כל העם אהב אותו,
הוא היה גיבור!
גיבור!

יום אחד קרה מקרה –
המקרה עצוב –
בר כוכבא נפל בשבי
והושם בכלוב.
מה נורא כלוב זה,
בו שאג אריה!
אך ראה את בר כוכבא –
התנפל האריה.
אריה!

אך דעו נא, בר כוכבא
מה גיבור ועז!
אץ קפץ על האריה
וקל כנשר טס.
על הר וגיא הוא שט,
ודגל דרור ביד,
כל העם מחא לו כף:
בר כוכבא, הידד!
הידד!