מי ברא את הכל?

כשהיה אברהם אבינו בן שלש שנים, יצא לשדה.

ראה עצים ירוקים.

ראה פרחים יפים.

ראה שמים כחולים.

ראה ציפורים עפות בשמים

וחיות ובהמות הולכות על הארץ.

עמד והביט.

חשב אברהם, חשב וחשב.

אמר: מי ברא כל אלה?

מי ברא את השמים? מי ברא את הארץ?

מי ברא עצים ופרחים ,חיות וציפורים?

הביט אברהם אל השמים למעלה וראה את השמש.

גדול השמש, גדול ומאיר.

אור גדול יוצא מן השמש ומאיר את כל העולם.

אמר אברהם: אני יודע! השמש ברא את הכל.

השמש ברא את העולם.

הרים אברהם הקטן את ידיו אל השמש ואמר:

שמש גדול, שמש טוב, אתפלל אליך.

התפלל אברהם אל השמש כל היום.

הגיע ערב.
הביט אברהם אל השמים והנה אין שמש.

אין השמש בשמים.

הביט והנה ירח וכוכבים בשמים.

אמר אברהם: אני יודע! הירח גירש את השמש.

הירח חזק מן השמש. הירח ברא את הכל.

אתפלל אל הירח.

הרים אברהם את ידיו הקטנות אל הירח ואמר:

“ירח גדול , ירח טוב אתפלל אליך.”

התפלל אברהם אל הירח כל הלילה.

הגיע בוקר.

הביט אברהם אל השמים והנה אין ירח.

אין הירח בשמים.

הביט והנה השמש, שוב השמש מאיר בשמים.

חשב אברהם וחשב.

אמר אברהם:

לא השמש ברא את העולם.

לא הירח ברא את העולם.

אדון יש עליהם, אלוקים יש עליהם.

אלוקים ברא את השמש. אלוקים ברא את הירח.

אלוקים ברא את השמים ואת הארץ,

את העצים ואת הפרחים, את החיות ואת הציפורים.

את הכל ברא האלוקים. אתפלל אל האלוקים, כי הוא אדון העולם.