השועל והדגים

פעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה

שלא יעסקו בני ישראל בתורה.

בא אדם בשם פפוס בן יהודה

וראה את רבי עקיבא שלימד תורה ברבים.

שאל אותו פפוס:

“עקיבא! האם אינך חושש כי יתפסו אותך?”

השיב לו רבי עקיבא במשל:

“פעם אחת הלך השועל על שפת הנהר

וראה דגים רצים ממקום למקום.

כאשר שאל אותם השועל מדוע הם רצים,

השיבו לו הדגים כי הם בורחים מן

המכמורות שהציבו הדייגים בתוך הנהר.

השועל חשב כי הנה מצא הזדמנות פז להשביע את הרעב שלו.

הוא פנה אליהם בתמימות מעושה:

“מדוע שלא תעלו אל היבשה?

אני ואתם נחיה בשלום זה לצד זה,

כמו שאבותיי ואבותיכם חיו בשלום?”

צחקו עליו הדגים: “עליך נאמר כי אתה פיקח שבחיות?

הלא אינך פיקח כי אם טיפש!

אם בתוך המים מקור חיינו אנו חוששים כי משהו יקרה לנו,

ברור שבחוץ עלינו לחשוש פי כמה!”

“כך גם אנו” – סיים רבי עקיבא את דבריו.

“על התורה  נאמר ‘כי הוא חייך ואורך ימיך’.

אם אנו חוששים לחיינו כשאנו יושבים ועוסקים בה,

בטח שנצטרך לחשוש פי כמה וכמה אם לא נעסוק בה!”

(לפי מסכת ברכות סא)