מטיילים בירושלים

מסע בזמן מתקופת המקרא ועד היום

בספר זה תצאו לסיור מודרך ברחבי העיר ירושלים לאורך תקופותיה השונות.

תזכו ללמוד על השליטים השונים, האוכלוסייה המגוונת,

ועל השינויים שעברה העיר מבחינה ארכיטקטונית, דתית, ומודרנית עד ימינו.

ולסיום אף תוכלו להוסיף את התרשמותכם האישית מהטיול ברחבי העיר.

טיול מהנה ובהצלחה!

תקופת האבות

(התקופה הכנענית, 1000-3500 לפני הספירה)

לפני כחמשת אלפים שנה הייתה ירושלים שונה מאוד מהעיר שאנחנו מכירים כיום- היא הייתה כפר קטן ששכן ליד מעיין הגיחון. תושבי הכפר שתו ממי המעיין והישקו בהם את השדות. הם גידלו פרות, עיזים וכבשים ועסקו בחקלאות, מלאכה ובמסחר. כך זה נמשך כאלפים שנה, ואז באו שליטים חדשים שהפכו את ירושלים מכפר קטן לעיר בצורה שהתקיימה עד ימי דוד המלך.

צפו בסרטון על מעיין הגיחון וענו על השאלה:

מה היה לדעתכם גודלה של ירושלים בתקופת האבות?

תקופת בית המקדש הראשון

(586-1000 לפני הספירה)

לפני כשלושת אלפים שנה כבש דוד המלך את ירושלים והפך אותה לבירת ממלכת ישראל. לאחר מותו הקים שלמה בנו את בית המקדש על הר המוריה, הוא הר הבית, והכפיל את שטח העיר. אחרי מות שלמה התפלגה הממלכה המאוחדת. מעצמות גדולות החלו לאיים על ירושלים. כעבור כארבע מאות שנים כבש נבוכדנצר מלך בבל את ירושלים, החריב את בית המקדש ואת העיר כולה והגלה את התושבים לבבל.

צפו בסרטון וענו על השאלה:

מדוע התפלגה ממלכת ישראל?

תקופת בית המקדש השני

(70- 538 לספירה)

כורש, מלך פרס, כבש את בבל ועודד את היהודים לחזור מבבל לירושלים. עם החזרה אל העיר הוקם בית המקדש השני. כעבור מאתים וחמישים שנה כבשו היוונים את ירושלים והפכו אותה לעיר אלילית. אבל החשמונאים מרדו ביוונים, סילקו אותם מירושלים ובנו אותה מחדש. חלפו כמאה שנים והרומאים כבשו את ארץ ישראל ומינו את הורדוס למלך. הורדוס הרחיב את ירושלים ופיאר במיוחד את בית המקדש. לאחר מותו שלטו בארץ נציבים רומאים. היהודים מרדו בהם, וכעונש על כך החריבו הרומאים את ירושלים ושרפו את בית המקדש.

בעמוד משמאל מופיעה תמונה של תבליט אבן החרוט על שער טיטוס ברומא.

מצאו שלושה חפצים יהודיים המוכיחים כי בתבליט מתוארת בזיזת בית המקדש השני לאחר החורבן.

התקופה הרומית

(638-324 לספירה)

לאחר מרד בר כוכבא, על הריסות ירושלים, בנו הרומאים עיר אלילית חדשה וקראו לה איליה קפיטולינה. הם קישטו אותה בשערי ניצחון ובנו בה מקדשים לאלילים. במקום שעמד בעבר בית המקדש הקימו מקדש לאל הרומאי יופיטר. רחובות חדשים נבנו לארכה ולרחבה של העיר, וגם תאטרון, בתי מרחץ ובתי שעשועים. על היהודים נאסר לגור בירושלים או בקרבתה.

בעמוד משמאל מופיע איור של הקארדו הרומי בירושלים.

התקופה הביזנטית

(638-324 לספירה)

הקיסר הרומי קונסטנטינוס קיבל על עצמו ועל ממלכתו את הדת החדשה, הנצרות, וגם ירושלים הפכה לעיר נוצרית. במקום המקדשים לאלילי יוון ורומא נבנו בעיר כנסיות רבות. מנזרים, אכסניות ושוקים קלטו את המוני הצליינים (עולי רגל נוצרים מכל העולם) שפקדו את קברו של ישו, אבי הנצרות. ירושלים הפכה למרכז עולמי משגשג. הנוצרים שלטו בעיר כשלוש מאות שנה. כעת ירושלים הופכת למוקד חשוב גם לדת הנוצרית.

בעמוד משמאל מופיעה תמונתה של כנסיית הקבר.

התקופה המוסלמית הקדומה

( 1099-638 לספירה)

המוסלמים כבשו את הארץ ושלטו בה יותר מארבע מאות שנה. הם בנו מסגדים גדולים, בעיקר בהר הבית, וארמונות מפוארים סביבו. העיר החלה לשאת אופי ערבי-מזרחי. לאט-לאט דחקו מן העיר את מי שלא היה מוסלמי. הכנסיות נהרסו ונעזבו. מאבקים ומריבות בין השליטים המוסלמים הביאו לחוסר יציבות בעיר, ויחידות צבא נקראו לשמור על השקט.

כיצד תרמו לדעתכם השליטים המוסלמים לאופייה של ירושלים?

התקופה הצלבנית

(1000-3500 לספירה)

הנוצרים יצאו מארצות אירופה לעבר ארץ ישראל כדי לשחרר את המקומות הקדושים לנצרות מידי המוסלמים. מסעות אלו כונו מסעי הצלב, והנוצרים שהשתתפו בהם נקראו צלבנים. הצלבנים כבשו את ירושלים בשנת 1099 והרגו רבים מתושביה היהודים והמוסלמים. הם הפכו את המסגדים לכנסיות ובנו בתי חולים ואכסניות לעולי הרגל הרבים שהגיעו לירושלים.

 בעמוד משאמל מופיעה תמונה שצוירה במאה ה-19 ומציגה אבירים צלבניים מול חומות העיר ירושלים

התקופה הממלוכית והעות’מאנית

(מאות 18-13)

הממלוכּים, אנשי צבא מוסלמים, כבשו את ירושלים והחזירו לה את אופייה המוסלמי המזרחי. הם בנו מסגדים, אכסניות (ח’אנים) לעולי הרגל ומתקני מים לשתייה ולרחצה. אחרי כמאתיים וחמישים שנה של שלטון ממלוכּי כבשו העות’מאנים את ירושלים. בשנים הראשונות הם פיתחו את ירושלים ואף בנו את החומה הניצבת עד היום, אבל בהמשך שלטונם הארוך הם הזניחו את העיר.

בעמוד משמאל מופיעה מפה של אזור המזרח התיכון שבשליטה עות’מאנית. במרכז המפה מופיע איור מוגדל של ירושלים.

מצאו את ירושלים במפה.

מה לגעתכם מעיד האיור על חשיבותה של ירושלים לעות’מאנים?

סוף התקופה העות’מאנית

(המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20)

הצפיפות, הלכלוך והעוני שבין חומות ירושלים הקשו את החיים, ולאט לאט החלו התושבים לצאת מהחומות ולבנות שכונות חדשות. מדינות אירופה גילו עניין בירושלים ושלחו אליה נציגים (קונסולים). גם אנשי דת, חוקרים, סופרים ואמנים הרבו לבקר בעיר. מסילת ברזל נסללה מיפו לירושלים. הנסיעה ברכבת קיצרה את הדרך בין שתי הערים.

בעמוד משמאל מופיעה מפת מסילות הרכבת שבנו העות’מאנים.

כתבו שלושה מקומות אליהם הגיעה הרכבת וחישבו מדוע דווקא למקומות אלו בחרו העות’מאנים לבנות מסילת רכבת?

תקופת המנדט הבריטי

(1948-1917)

אחרי כחמש מאות שנות שלטון עות’מאני כבשו הבריטים את ירושלים ומצאו תושבים רעבים ללחם. הם החלו לשקם את ירושלים ולבנות את שכונותיה. ב-29 בנובמבר 1947 קיבל האו”ם את ההחלטה על הקמת מדינת ישראל. המלחמה בין הישוב הערבי לישוב העברי בארץ פרצה ימים אחדים אחר כך. על ירושלים הוטל מצור. הבריטים

החלו לתכנן את עזיבתם.

בתמונה משמאל מופיעה שער הכניסה לבית הסוהר שהקימו הבריטים בירושלים לאסירי המחתרות.

כתבו שמות של שלושה אירגוני מחתרות שפעלו נגד הבריטים.

העיר החצויה

(1967-1948)

אחרי קרבות ממושכים בין היהודים לערבים תמה מלחמת העצמאות, וירושלים חולקה בין מדינת ישראל לממלכת ירדן. גדרות תיל וחומות פח ובטון נבנו על “קו התפר” שהפריד בין חלקי העיר. ירושלים העתיקה והכותל המערבי נשארו בשטח ירדן, והגישה אליהם נאסרה ליהודים. מדינת ישראל הכריזה על ירושלים כבירת ישראל. משרדי הממשלה והכנסת עברו לירושלים.

לפניכם השיר “ירושלים של זהב” התבוננו במילות השיר

על איזו תקופה של העיר ירושלים מרמזות מילות השיר?

ירושלים כיום

(2017-1967)

מלחמת ששת הימים פרצה. ישראל כבשה את מזרח ירושלים מידי הירדנים והסירה את החומות המפרידות בין שני חלקי העיר. ירושלים אוחדה והגישה למקומות הקדושים הותרה לכל הדתות. העיר זכתה לתנופת בניה ופיתוח הנמשכת עד היום. ירושלים כיום היא עיר מודרנית, אך יש בה עקבות רבים ומפוארים מן העבר.