אני כבר לא פוחד…

מאז שאני זוכר את עצמי… הייתי פחדן. עוד כשהייתי בגן, היה לי קשה להפרד מאמא או אבא . הייתי בוכה והרבה. ואחרי שאבא ואמא הלכו, הייתי נצמד לגננת ומסרב לעזוב. הייתי אחר מכולם, כולם היו משחקים, צוחקים ושמחים ואני , אני פחדתי לעלות על מתקנים, פחדתי ללכת לבד לשירותים. הרגשתי שמשהו אחר אצלי אבל, לא ידעתי לקרוא לו בשם.

אבל שום דבר לא ממש עזר….אמא ואבא לא ידעו מה לעשות? הם מאוד רצו לעזור ולעודד … אמרו , אורני לכל אחד יש פחד. כל אחד פוחד ממשהו. זה טבעי ובסדר. אנחנו רוצים רק לעזור לך למצוא את הכוח להתגבר על הפחד שלך. אתה ילד חזק, חכם ויפה… אתה יכול הכלללללל

התחיל בי״ס יסודי וכולם סביבי אמרו, הו הנה אורני אתה מתחיל כיתה א’, אתה כבר ילד גדול. עכשיו יהיה אחרת. אנחנו מבטיחים.

ובתוכי.. ככ רציתי…ככ קיוויתי.

אני לא אוהב להיות פחדן (כמו שהילדים קוראים לי). ככ רציתי להיות כמו הילדים האחרים. אבל, כשזה מגיע… זה מגיע ואני לא יכול להשתלט על זה. הפחד פשוט מפחיד אותי.

עברה לה שנה. והגיע החופש הגדול. אמא ואבא חליטו שנעבור דירה, שאני אעבור לביס חדש. הם אמרו, תראה אורני, תהיה לנו התחלה חדשה ודברים לאט לאט יתחילו להשתנות. עברנו לרחוב נרקיסים קרוב ממש לבי״ס כרמים ואני קצת התרגשתי. חוצ מהמעבר דירה הם הכירו לי את איתן. לא ככ הבנתי מי זה איתן ולמה אנחנו הולכים אליו כל שבוע אחהצ . אבל, הוא היה די נחמד ככה שלא היה אכפת לי ככ. אמא סיפרה שהוא מטפל. מטפל ברגשות. הוא איש שעוזר לאנשים וגם לילדים.

התחלתי ללכת לאיתן כל שבוע ביום שלישי אחהצ. אחרי בי״ס. בהתחלה, כמו שאתם כבר מבינים… פחדתי, בכיתי. לא רציתי שאבא או אמא ילכו וישאירו אותי לבד. רציתי לשחק איתם בחדר יחד עם איתן. וכך, היה רוב הזמן. שיחקנו כולנו ביחד ואני הייתי מבסוט. שמחתי. יום אחד באחת מהפגישות המשותפות שלנו… אמא, אבא ואיתן אמרו לי שמהפגישה הבאה… אני ואיתן נשחק יחד רק אני והוא.

אני מיד נבהלתי , סובבתי את הגב ולא רציתי. אמרתי שאני רוצה ללכת עכשיו. אם לא משחקים כולנו ביחד… אני לא רוצה לשחק עם איתן.

בערב של אותו יום, אמא ואני יצאנו לטיול. אמא הסבירה לי… שאיתן יכול לעזור לי לפחד פחות. או להבין למה אני פוחד. לעזור לי למצוא את הכוח הזה שטמון בי להתגבר על הפחד. ובשביל לעזור לך, אורני… איתן ואתה תפגשו יחד ואני ואבא נבוא לשחק איתך כל כמה פגישות.

אני שתקתי. וככה הלכתי לישון.

וכך עברו להם ימי השלישי. הייתי מחכה לאיתן מחוץ לדלת. הוא היה פותח את הדלת בחיוך רחב .בחדר עשינו כל מיני דברים. אני לא אספר לכם, כי זה סוד. זה ביני לבין איתן. רק אספר ששיחקנו, ציירנו, דיברנו ,פיסלנו .

רוב הזמן היה לי כיף. למרות שכן היו פעמים שגם בכיתי, פחדתי וגם קצת כעסתי על איתן. לפעמים גם הרגשתי לא מוצלח כשיצאו לי דברים קצת מכוערים אבל, איתן עזר לי.

עם הזמן שמתי לב שאני קצת פחות פוחד. עם הזמן שמתי לב שהדברים שהפחידו אותי פעם כבר לא ככ מפחידים אותי. שאלתי את עצמי אם הפחד השתנה או שאני פשוט מצאתי את הכוח הזה שהאמא דיברה עליו ככ הרבה פעמים והתגברתי על הפחד. תחלס, אני לא ככ יודע מה התשובה. אני רק יודע דבר אחד. שהשתנתי. ועכשיו , אני פחות פוחד. איתן, עזר לי. או אולי יותר נכון… דרך איתן, מצאתי את הכוח שלי. דרך איתן הצלחתי להתגבר על הפחד שלי.

ישששששש…

איזה כיף….