תל אביב

נדמה שיש בה הכול: ים וחוף, היסטוריה, מרכזי קניות, שְׂדֵרות ירוקות, שבילי אופניים חדישים, נחל לשוט בו, מסיבות ומוזֵאונים… זו תל אביב-יפו! אתם באים?

עיר בחולות

בשנת 1909 הוקמו בתיה הראשונים של תל אביב בחולות מצפון ליפו, מפני שהעיר יפו נעשתה צפופה. שישים ושש מִשְׁפָּחוֹת אמיצות החליטו לצאת מִן הָעיר וּלְהָקִים לְעַצְמן שכונה חדשה, והשכונה הזאת הָלְכָה וְנִבְנְתָה וְהָפְכָה לָעיר הגדולה שכולנו מַכִּירים.

היום תל אביב-יפו היא עיר גדולה במרכז הארץ, השוכנת במישור החוף, לחופי הים התיכון. היא העיר השנייה בגודלה בישראל (אחרי ירושלים) ואוכלוסייתה מונה כ-404 אלף תושבים.

צפו בסרטון: “תל אביב – מאה שנה ב 15 דקות”:

הגימנסיה העברית “הרצליה”

העיר העברית הראשונה, תל אביב, הובילה את המהפך הגדול באמצעות שורה של עסקנים ויזמים בעלי חזון, שרצו לחנך דור חדש בשפה המתגבשת. בתי הספר אז היו הרבה יותר ממוסדות חינוך. הם שימשו כמרכז תרבות לקהילה, מקום פעילות למחתרות וגם סליק לנשק.

חסרות לנו מילים בעברית
כיום בתי הספר בישראל המיועדים לציבור היהודי לומדים ומלמדים בשפה העברית. זה נראה לנו ברור ומובן משום ששפת הדיבור בארץ היא עברית, אך לפני כמאה שנים היה המצב בארץ שונה מאוד. כחמישים שנה לפני שהוקמה מדינת ישראל, לא הייתה העברית שפה מדוברת. האנשים דיברו ביניהם בשפת הארץ שממנה הגיעו, ובהן: אנגלית, רוסית, צרפתית וגרמנית. כשהוקמה הגימנסיה העברית הרצליה, לראשונה למדו בשפה העברית בבית ספר על־יסודי. מכיוון שבאותם הימים לא הייתה העברית שפה מדוברת, היו הלימודים בעברית עניין לא פשוט כלל וכלל. לא היו תכניות לימודים או ספרי לימוד בשפה העברית, ולעתים חסרו למורים לתלמידים מילים ואפילו משפטים שלמים. אך למרות הקשיים והמכשולים הרבים, באו תלמידים רבים ללמוד בגימנסיה.

בתמונה: מקום הגימנסיה הראשון ביפו.

עוברים דירה

מאז הקמתה שינתה הגימנסיה את מיקומה ו”עברה דירה” שלוש פעמים. בימיה הראשונים התקיימו הלימודים בעיר יפו, בדירתם הקטנה של ד”ר יהודה לייב מטמון ורעייתו פנינה מטמון הכוהן. הם גם נתנו לה את שמה הראשוני: “הגימנסיה העברית”.

תלמידיה הראשונים של הגימנסיה היו ילדים להורים אמידים, בעיקר סוחרים גדולים, שהחליטו לנסות את המוסד החדש. ההורים הוכרחו להסכים לדרישתו של ד”ר מטמן ששפת הלימודים תהיה עברית, תוך הבטחה שילדיהם ילמדו גם צרפתית על בוריה.

בני הזוג מטמן בקושי הצליחו למצוא דירה לגימנסיה. הם מצאו דירה בת ארבעה חדרים בסמטה קצרה מאחורי הסראיה, בקרבת סוק אל-דיר (שוק המנזר) שביפו, בסביבה לא נעימה ביותר. פרופ’ שמואל ייבין תיאר את חוויותיו:

“לאחר חנוכה (תרס”ו) מובלים אנו, הבכירה באחיותי ואני, לגימנסיה ללמוד. מצאנו אותה שוכנת בדירתה של משפחת ד”ר מטמן, מאחורי בניין הממשלה ביפו, בסמטה צרה, שחיברה את רחוב בוסטרוס עם שוק צלחי…. התלמידים הוותיקים של אותם ימים סיפרו כי בתחילה ישבו כולם סביב שולחן עגול בחדר האכל של בית מטמן; ולימים היינו קוראים להם ספק בהלצה ספק בשמץ של קנאה ‘אבירי השולחן העגול’.”

הדירה העלובה הביאה לביטולי הרשמות של תלמידים. סמילנסקי ציין כי היתה זו העזה גדולה לקרוא לבית הספר הדל בשם ‘גימנסיה’, והוא התפלא על ההורים (זד”ל, ד”ר יפה, קייזרמן) כיצד לא היססו למסור את חינוך ילדיהם לידי זוג צעירים, שזה עתה עלו לארץ.

בתמונה בדף ממול: הוועד המפקח של הגימנסיה בראשיתה, התרע”א, 1911. מימין: דוד דוד איזמוז’יק; ד”ר י.ל. מטמן; יעקב שרתוק; מרדכי בן הלל הכהן; אליהו ברלין; מנחם שינקין; ד”ר בוגרשוב; ד”ר מוסינזון; ד”ר חיסין; דוד סמילנסקי (מזכיר הגימנסיה). התצלום מאוסף אברהם אלדמע, שהיה מורה לאמנות בגימנסיה.

אלו דמויות חשובות בהיסטוריה של תל אביב. האם תוכלו לציין שמות מוכרים מרחובות תל אביב? אנא שמרו את הקובץ במחשבכם וכתבו 2 רחובות בקובץ.

הידעתם? בין בוגרי הגימנסיה נמצאים אנשי רוח ואמנים מפורסמים, אנשי צבא, תקשורת ופוליטיקאים שתרמו רבות למדינה: משה שרת, ראש ממשלה השני של מדינת ישראל, הרמטכ”ל גבי אשכנזי, הטייס הנעדר רון ארד, הסופר ישראל ויסלר (המוכר בשם העט פוצ’ו מחבר הספר: “חבורה שכזאת”), יאיר לפיד ואורי חזקיה.

הגימנסיה בבניינה ההיסטורי

כשהוקמה העיר תל אביב הוחלט להעביר את בית ספר (ב-1909) ולשנות את שמו ל”גימנסיה העברית הרצליה” על שמו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.

הגימנסיה שכנה במעלה רחוב הרצל בבניין יפהפה ונראתה לעיני כל תושבי העיר. העובדה שלמדו בה בעברית הייתה מקור גאוותם של תושבי תל אביב, והיו מי שאמרו ש”זה בית ספר שיש לו עיר”.

ליוסף ברסקי, האדריכל אליו פנו לתכנון המבנה החדש, נרמז “בעדינות” כי כדאי שהמבנה ידמה לבית מקדש. ברסקי לא היה צריך יותר מזה. הוא קרע חלונות ענק מקושתים בקירות המבנה, עיצב שערים קמורים ובליטות על גג הבית. בשנותיה הראשונות של העיר שימש המוסד היכל תרבות לשכונה הקטנה, גדול מעבר לכל פרופורציה ביחס לבתים הקטנים של שכונת הגנים, פורש כנפיו על בתיה הקטנים של השכונה.

רשמו את הדומה והשונה בין המבנים בקובץ

“רחוב הרצל 1959” מאת נחום גוטמן

נחום גוטמן (1898-1980) הרבה לתאר את רחובותיה הראשונים של תל-אביב בסיפור, ציור ואיור. הוא היה איש רב פעלים ורב אומן, מוכשר ובעל עין בוחנת ומתבוננת. ציוריו מספרים סיפור – סיפור שיש בו עלילה, דמויות, פרטים והרבה אווירה. הוא אף הֵעיד על יצירתו כי “הציורים שלי משתעממים בלי מילים”, והוסיף ואמר שהוא מספר בציורים ומֶצָיר במילים.

בציור הבא (בגודל 41X33 ס”מ) בטכניקה מעורבת של צבעי מים וקולאז’. גוטמן צייר את הציור בשנת 1959, אך תיאר את ימיה הראשונים של תל-אביב, ימי אחוזת בית. ככל הנראה השנה היא 1909.

בציור זה ניתן לראות את התפעלותו של גוטמן מנופיה של העיר העברית ההולכת ונבנית, מיופייה של הארץ החדשה – כפי שסיפר: “הבטתי מבעד לחלון ומשם נגלה לי עולם חדש… גבעות חול צהוב, גבעות רכות… הן מתחברות אל גלים רכים של ים שקט, כאן- הכל היה אחרת, העולם היה גדול ורחב. מלא אור”.

הכנסו לאתר גלים על בניין הגימנסיה ונחום גוטמן ובצעו את הפעילות: כאן.

גם הציירת התל אביבית ציונה תג’ר (1900-1988) תיארה את האזור הגימנסיה בציור.

הכנסו לקישור הבא: “רחובותיה של אחוזת בית” וקראו את שלושת הפסקאות הראשונות של הטקסט “רחובותיה של אחוזת בית” עד למילים “[בסדר הבא, מצפון לדרום]:”

וציינו בקובץ ב “+” אילו ממרכיבי העיר המתוארים בטקסט, מופיעים בכל אחת מן היצירות:

הציורים מתארים את רחוב הרצל בימיו הראשונים, בימים בהם היה המרכז של העיר, הלב הפועם (כפי שאנו נוהגים לומר כיום). נחום גוטמן צייר את הרחוב בסוף השבוע, כאשר נהגו לסגור את הרחוב בשרשראות ולהגביל כניסת כלי רכב ודיליג’נסים (כרכרות נוסעים). כל תושבי העיר היו מתקבצים לאורכו של הרחוב, פוסעים בו הלוך ושוב, מתאגדים בחבורות ומדברים על עניינים ברומו של עולם.

גוטמן בחר להנציח את בניין הגימנסיה, לשמר אותו בזיכרון ולהנציח אותו על אף שכבר לא היה קיים בשעה שצייר את הציור. אך הדבר המעניין והמפתיע ביותר בציור הוא שכל הרחוב “נשפך” אל תוך הים, אל שפת ימה של תל אביב. גוטמן בחר לצייר את הרחוב כהמשכו של הים הפתוח והרי לא כך הוא הדבר במציאות, שכן רחוב הרצל מקביל לים.

לשמר או להתחדש? זו השאלה

השנים חלפו והזמן עשה את שלו: מדינת ישראל כבר קמה, תלמידים רבים סיימו את לימודיהם בגימנסיה, מורים ומנהלים התחלפו, ספרי הלימוד התיישנו, מבנה הגימנסיה התיישן והתערער, ולכן הוחלט להרוס את הבנין הישן ולבנות במקומו את גורד השחקים המכונה “מגדל שלום”, ולהעביר את הגימנסיה למבנה חדש. הריסת המבנה הייחודי של הגימנסיה גרמה צער וכעס רב בקרב חוגים רבים בחברה הישראלית. רבים מבוגרי בית הספר ומתושבי תל אביב התנגדו להרס בניין הגימנסיה, לא רק בשל יופיו וייחודו של המבנה, אלא בעיקר בשל חשיבותו ההיסטורית והתרבותית של בית הספר בתולדות היישוב העברי. המצדדים בהרס הבניין טענו שהעיר תל אביב גדלה ומתחדשת, וכדי לקדם את העיר צריך להרוס את המבנים הישנים ולפנות מקום לבניינים חדשניים.

על כך כתב נחום גוטמן בספרו “עיר קטנה ואנשים בה מעט”: “נאום שלא נאמתי נגד הריסת הגימנסיה”. (1959: “דביר” ו”עם עובד”). גוטמן התנגד להריסת הגימנסיה ומגדל המים בשדרות רוטשילד . בספרו “שביל קליפות התפוזים” הוא יוצא כנגד החלטת העירייה להרוס את מגדל המים : “האם עלינו להרוס את כל סימני העבר הקרוב? …עירית תל- אביב שהחליטה להרוס את מגדל המים, צריכה להתבייש על צעדה זה. המצבה שהוקמה במקום המגדל אינה משמשת זיכרון ראוי לראשית תל אביב, כי אם עדות למועצת העיר, שלא ידעה לכבד את זכר הראשונות.” (1958: “יבנה”, עמ’ 89-90).

הריסת בניין הגימנסיה העלתה למודעות הציבור את הדיון בצורך בשימור מבנים היסטוריים חשובים, והביאה להקמתה של המועצה לשימור אתרים. הסמליל (לוֹגוֹ, סמל מייצג) של המועצה נבחר להיות איור המבנה הישן של הגימנסיה העברית הרצלייה.

לאחר קריאת הספר הדיגיטלי, ענו על השאלות הבאות בקובץ:

1. מה לדעתך חשיבותה הגדולה של הגימנסיה כמוסד בתל-אביב?
2. מה הייתה חשיבות מיקומה הגיאוגרפי בעיר?
3. מה הייתה ההשראה האדריכלית למבנה הגימנסיה?
4. לאן הועברה הגימנסיה ומתי?
5. מה נבנה במקומה?

בסיום שמרו את הקובץ ושלחו למורתכם בדואר אלקטרוני

בתמונה: הכניסה לגימנסיה הרצליה חזית בניין גימנסיה הרצליה “החדשה”, ברחוב ז’בוטינסקי בתל אביב. שער הברזל תוכנן על ידי אדריכל בוגר בית הספר, והוצב ב-2006 (צילום: שרון בוקוב)

הפיזמונאי חיים חפר (1925-2012) כתב על ראשיתה של תל אביב בגעגוע:

זה לא יחזור

מילים: חיים חפר
לחן: אדגרד ביסצ’וף

זה לא יחזור, כל זה כבר איננו,
רק זכרונות, רק זכרונות,
כאן מהלכים על בהונות,
הזמן נרדם, אל נא, אל תעירנו
עבר זמנה של תל אביב הקטנטנה…

הרוח נושב
ואנו נשב
נשב על ספסל בטיילת,
שחפים ויונים,
בתים לבנים
העיר זכרונות מערבלת

חולות נוצצים,
שדרות בלי עצים,
ירח מעל “הרצליה”,
גמל וחליל,
באראד בשני מיל
דבר מה את הלב פה מניע

זה לא יחזור…

החוף, הגלים,
קולות של רוכלים,
בלקון אל הרחוב שר את “סרצה”
מטבע נשים
על פני הפסים
בין יהודה הלוי והרצל

עץ ג’ומס ינשור
גמלים בקינג ג’ורג’,
הים שוב שומע את פושקין
מחמוד, גברת פוקס,
תמאם! אישי-לוקס!
כיצד ידידי לא תחוש כי

זה לא יחזור…

מקורות:

1. אתר גלים: http://news.galim.org.il/pages/7728
2. אתר גלים: http://www.galim.org.il/books/modand/pages/3177/6200
3. אתר גלים: http://www.galim.org.il/lands/icd/2289.html
4. בחזרה לבית הספר: סיפורה הטרגי של “גימנסיה הרצליה” האגדית http://travel.walla.co.il/item/2673243
5. משפחות מייסדי תל אביב: http://ahuzatbait.org.il/blog/2014/01/05/%D7%92%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%9C%D7%99%D7%94/
6. משפחות מייסדי תל אביב: http://ahuzatbait.org.il/blog/2014/01/05/%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA/
7. הפנקס – כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים: http://ha-pinkas.co.il/%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%95%D7%A6%D7%94%D7%95%D7%91/
8. האנציקלופדיה העירונית של יפו: https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/yafo/gimnasia1