יומני היה קר

פרק 1- אולי נוסעים 18/2/17 יום שבת

שלום, אני נועה ואני הולכת לספר לכם על הטיול לחרמון שעשיתי או שבכלל לא היה.

היום היינו בפארק ואימא סיפרה לי שאולי ניסע לחרמון ביום שני או ביום רביעי הקרוב.

רציתי לנסוע ביום שני אבל לאימא שלי הייתה דעה אחרת, היא אמרה: ” הרי ביום רביעי בוטל לך שיעור פסנתר לכן עדיף שניסע ביום שאין לך חוג”. האמת שזה לא כל כך משנה לי”, אמרתי (למרות שזה היה לי ממש חשוב!)  “טוב”, אמרה אימא שלי, “נוסעים ביום רביעי, הנסיעה היא רק שעתיים אז לא תשתעממי” “טוב” אמרתי. “סיפרת לשירה ?” שאלתי. “לא, אומר לה בבית, כי כאן הילדים מרעישים עם האופניים וצורחים.

פרק 2- איזו אכזבה 19/2/17 יום ראשון

אם חשבתם שזה יתחיל בבוקר…טעיתם.

“צליל, צליל” השעון המעורר של אימא צלצל בשעה ארבע אחר הצהרים , אימא התעוררה משנת הצהריים שלה באה לומר לי ולשירה לסיים לשחק בפלאפונים שלנו. סיימתי, אבל שירה המשיכה ולא הקשיבה  לאימא. כשאבא הגיע מהעבודה, שירה המשיכה לשחק בפלאפון ואבא לקח לה אותו.

לשירה ולי לקח זמן רב להתארגן לשינה וזה לא מצא חן בעיני אימא ולכן אמרה שבגלל ההתנהגות שלנו, יתכן ולא ניסע לחרמון. אני לא האמנתי שאימא תבטל את הנסיעה כי יש עוד יומיים להחליט, אז ייתכן שהיא תתחרט….

פרק 3-יששששש!!! 20/2/17 יום שני

“עוד יומיים נוסעים לחרמון, עוד יומיים נוסעים לחרמון, ולא הולכים לבית הספר…” זמזמתי לעצמי והוספתי עוד חלק: “אבל אולי לא כי אימא שלי מתלבטת…” ואז צחקתי. “וואוו גדול” אמרתי ושוב צחקתי.

פתאום, שמעתי את אימא אומרת: ” החלטתי שבסוף ניסע לחרמון!”

“יששששששששש”, אמרתי, “לא נלך לבית ספר וזה הקטע הכי טוב! ” אני כל כך שמחה.

פרק 4- נוסעים! 22/2/17 יום רביעי

היום התעוררתי בשעה רבע לשבע בבוקר, שתיתי שוקו, אכלתי עוגיה, התלבשתי ויצאנו.

נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע.  התרגשתי שאני עדיין נרגשת מהמופע שהיה לי אתמול מול קהל.

בסופו של דבר הנסיעה לקחה שלוש שעות ולא שעתיים.

כשהגענו לחרמון, לבשנו בגדים נוספים רבים, שכבות שכבות בשל הקור.

פרק 5-הרכבל

עלינו לרכבל שהיה שם, המושב ברכבל היה זוגי, זה היה ממש כייף!!

בדרך הלוך לפסגה ישבתי עם אבא ושירה ישבה עם אימא ובחזור התחלפנו.

על הפסגה היה מאוד קרררר, נשארנו קצת ואחר כך ירדנו.

פרק 6-גרוויטי פולס

חיפשנו מסעדה, למזלינו, מצאנו ואכלנו שם צ’יפס והמבורגר, למסעדה קראו “הר בורגר”, זה שם מצחיק. ליד המסעדה היתה חנות בשם ” מה שכחנו?” ושם ראיתי כובע בדיוק כמו של “וונדי” מ”גרוויטי פולס” (סידרה מצויירת). השנה רציתי להתחפש לוונדי ולא היה לי את הכובע המתאים…! אני רק צריכה חולצה כמו של וונדי ופאה ג’ינג’ית.

פרק 7-המזחלת

סיימנו לאכול, קנינו את הכובע והמשכנו למשהו כייפי – למזחלות. .במזחלת התגלשנו שירה ואני. בפעם הראשונה שהתגלשתי לא קיבלתי שום מכה אבל אחר כך…..חטפתי.

פרק 8- ביי

“אנחנו צריכים ללכת כבר” אמרה אימא. “דקה” אמרתי. “מה כבר אפשר לעשות בדקה אחת?” שאל אבא שלי.

עניתי” אמממ…אפשר להיפרד מכאן!!” “קאן שבצרפת?” שאלה שירה תוך כדי צחוק.

“לא שירה!” אמרתי. “סתם ” אמרה שירה.

“אני יודעת, לא צריך לומר לי את זה!” אמרתי. וישר אחרי זה שתינו התפקענו מצחוק.

“יאללה, עברה דקה” אמר אבא. “לא!” אמרתי “עדיין לא נפרדתי ולא צילמתי, אפילו תמונה אחת!!”

“חצי דקה!” אמר אבא “לא!” אמרתי, “יותר!!”.

“דקה גג” אמר אבא. “טוב”. עניתי.

פרק 9-יומני היה קר 25/2/17 יום שבת

סוף כל סוף סיימנו את הטיול ועכשיו אני כותבת ביומן שלי!

פרק 10- קצת על עצמי

היי, אני נועה אורנשטיין, אני לא סופרת או משהו בסגנון, אני רק ילדה בת תשע שמשתתפת בסדנת כתיבה שמתקיימת בספריית הילדים בכפר סבא. את כל הספר הזה כתבתי ביום אחד! באמת!!,

נו,בטח אתם לא מאמינים.

בקיצור, הייתי רוצה לדעת האם נהניתם מקריאת הספר  והאם זה ספר טוב או סיוט לקרוא !

אשמח לקבל מכם תגובות.

ביי. נועה