הליום – היסוד שלי

הליום (Helium)
הליום הוא יסוד כימי שסמלו הכימי He ומספרו האטומי 2.

ההליום מצוי בטבע בצורת גז חד-אטומי והוא גז אציל.

זהו גז חסר צבע ונטול ריח.

נקודת רתיחתו היא הנמוכה ביותר (‎-268.9 °C) הוא אינו מתמצק בלחץ אטמוספרי אלא מתמצק רק תחת לחץ רב וגם אז הוא דחוס מאוד, חסר צבע וכמעט בלתי נראה.

נקודת התכתו היא בטמפ’ של ‎-272.2 °C

לכן מצב צבירתו בטמפרטורת החדר הוא גז, אין לו מידת קשיות וחוזק

ההליום הוא היסוד השני הנפוץ ביותר ביקום, אחרי המימן.

שימושים בהליום

ספינות אוויר ובלונים מנופחים עם הליום, כיוון שהוא קל מאוויר. כמו כן הליום בטוח יותר מגזים אחרים הנוטים להתלקחות. למרות שהוא יקר יותר ויעיל פחות מאשר מימן, עדיין הוא יותר בטיחותי מבחינת נפיצות.

ההליום (יחד עם גזים נוספים) משמש למילוי בלוני אוויר לצלילה.

להליום יישומים בקירור כורים גרעיניים.

אם רוצים לשמר מסמכים היסטוריים חשובים מאחסנים אותם בהליום.

מציאת היסוד

עדויות ראשונות ליסוד ההליום נמצאו ב 18.8.1868 על ידי האסטרונום הצרפתי, פייר ז’יל סזאר ז’נסאן שזיהה קו צהוב בעת ליקוי חמה מעל הודו, אך בטעות שייך זאת לנתרן. 

באותה שנה 20.10.1868 גילה האסטרונום האנגלי, נורמן לוקייר את אותו קו צהוב בספקטרום השמש.

אך הפעם הראשונה בה הצליחו לבודד הליום על כדור הארץ היתה ב 26.3.1895 על ידי הכימאי האנגלי ויליאם רמזי.

בזכות גילוי זה, החלו הכימאים פר תאודור קלאב ואברהם לנגלאט משבדיה לבודד הליום. הם הצליחו לבודד כמות מספיקה כדי לקבוע את מסתו האטומית של ההליום.

ב 1908 הצליח הפיזיקאי הגרמני הייק קאמרלניג אונס להפוך הליום גזי להליום נוזלי על ידי קירורו למעלת קלווין אחת. הוא ניסה גם להעביר אותו למצב צבירה מוצק, אך מכיוון שלהליום אין נקודה בה החומר נמצא במצבים מוצק, נוזל וגז בו זמנית הוא כשל.

הניסיון הראשון בו הצליחו להפוך הליום למוצק היה בשנת 1926 על ידי הסטודנט ויליאם הנדריק קיסום על ידי הגברת לחץ על הליום ללחצים גבוהים.

תמונות

בעמוד השער אנו רואים הליום במצב נוזלי, מצב זה מתאפשר כאשר מקררים את ההליום למעלה אחת קלווין, כלומר קרוב מאוד לאפס המוחלט (‎-268.9 °C).

בעמוד הקודם בתמונה אנו רואים ספינת אויר המלאה בהליום המאפשר לה לעלות לגבהים בשל היותו קל יותר מהאויר.