יאנקו מן העיר התחתית – יאנקו

רועי דבש וענבר פריזנט

יאנקו

בחרנו בדמות יאנקו בגלל שלדעתנו הוא הדמות הכי מעניינת בסיפור בגלל שהוא נכה, הוא נפצע במלחמת העולם השנייה, עבר הרבה דברים בחיים וכל המשפחה שלנו נספתה בשואה מלבד אמו. אנחנו חושבים שאפשר לכתוב הרבה על הדמות הזאת ולכתוב מנקודת המבט שלו על כל הדברים שהוא עבר בחיים. בנוסף, קשה לו להשתלב בחברה, גם בגלל המוגבלות שלו וגם בגלל שאמא שלו לא מרשה לו לצאת מהחצר בגלל הטראומה שחוו בשואה והיא פוחדת שיקרה לו משהו.

בזמן השואה אני ואמא שלי פחדנו, ולא היה לנו מה לאכול, מכווין שאני הייתי הכי קטן עליתי מעל הגדר של הגטו וגנבתי אוכל ממסעדות או מרוסים שעברו ברחוב. פעם אחת ניסיתי לקחת מתיק של אישה לחם אך היא שמה לב והתחילה לצעוק גנב! גנב!! שמעתי צעקות של נאצים, רצתי לעבר הגדר וכשהתחלתי לטפס עליה אחד מהנאצים ירה לי ברגל. נפלתי על הרצפה ואחד מהיהודים שהיו בגטו תפס אותי והרים אותי חזרה לתוך הגטו ולמזלי הנאצים כבר הלכו. למישהו מהגטו היו קשרים עם מישהו שעבד בבית חולים והוא נתן לי כיסא גלגלים.

לאחר המלחמה ואני אימי רצינו לעלות לארץ ישראל, עלינו על ספינה ושם פגשתי ילד בשם מוישלה שהיה לו תוכי בכלוב התחברתי מאוד לילד הזה ומכיוון שאמא שלו לא נתנה לו לשמור את התוכי אז הוא נתן לי אותו ואמר לי לשמור עליו ולטפל בו.

עלינו לארץ, אני אימי והתוכי שקראתי לו תיאודור. הלכנו לעיר התחתית של חיפה ושם אימי עבדה קשה ואני הייתי בחצר ביחד עם תיאודור לבד וקראתי ספרים ושיחקתי שח מט עם עצמי. יום אחד שני ילדים באו אליי והתחילו לדבר איתי על ספרים ולשחק איתי שחמט. מאז נפגשנו באופן קבוע והיינו משחקים ומדברים. אחד מהימים שוקה הציע שנלך לים. פחדתי מאמא שלי והתרגשתי באותו זמן כי זאת עמדה להיות הפעם הראשונה שאני יוצא מהחצר של הבית שלי והולך לים עם חברים.

בזמן שאמא שלי הייתה בעבודה יצאנו והלכנו לים. כל דבר מחוץ לבית נראה לי שונה ממה שהייתי רגיל בזמן האחרון שהייתי תקוע בבית.

זה היה מאד מרגש לחוות את כל הדברים עם החברים החדשים שלי. לבסוף הגענו לים, והתחושה הייתה שונה מאוד ממה שהרגשתי עד עכשיו.

זו היה הפעם הראשונה שלי בחוף הים. למרות שנשארתי על החוף נהנתי מאד להיות במקום עם חבריי.

היה לי קצת משעמם אז הוצאתי מהתיק את הארנק והבאתי לחבריי חופן מטבעות שייקנו קרטיבים בטעם מנטה.

נהנתי מאד לאכול את הקרטיב עם חבריי. פתאום שמענו אזעקה ונבהלנו מאד. נועם התחיל לדחוף אותי מהחול לכיוון המקלט הקרוב. הגענו למקלט וחיכינו עד שהאזעקה תעבור. אני פחדתי מאד, למרות שחבריי לא נראו כלכך פוחדים אז הסתרתי את זה. לאחר כמה דקות שוקה חברי אמר שהפצצות נגמרו ואפשר לצאת. יצאנו בתחושת הקלה מהמקלט.

התחיל להחשיך ואז נזכרתי באמי, שבטח מחפשת אותי ודואגת לי. מיד התחלתי להילחץ. הרי היא לא מרשה לצאת מהחצר. התחלנו לרוץ לכיוון הבית ושוקה דחף אותי במהירות. כשהגענו לרחוב שלי, ראינו את אמי צועקת ומודאגת.

הלכנו אליה וניסיתי להרגיע אותה. היא לא נרגעה והמשיכה לצעוק עלינו. שוקה אמר:”זה רק היה טיול קטן, לא קרה כלום”. לאחר מכן אמי התעצבנה וסטרה לו בחוזקה. שוקה שתק למשך כמה שניות והלך ונועם בא אחריו.

רפלקציה:

עשינו את העבודה ביחד, כל אחד הציע את הרעיון שלו ובסוף הגענו להסכמה ושילוב בין הרעיונות.

באופן אישי העבודה תרמה לי (ענבר) בכך ששיפרתי את כישורי הכתיבה והניסוח שלי.

באופן אישי העבודה תרמה לי (רועי) בכך שניסוח הכתיבה שלי השתפר והבנת הנקרא השתפרה.