משנה: מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולר”ג שני כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה וכשנתנו לו לר’ צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ סוכה ולא בירך אחריו.

גמרא: מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי

 קתני אם בא להחמיר על עצמו מחמיר

ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו

לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את

התבשיל ולר”ג שני כותבות ודלי של מים

ואמרו העלום לסוכה וכשנתנו לו לרבי צדוק

אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו

חוץ לסוכה ולא בירך אחריו הא כביצה בעי

סוכה לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף

ואביי  דילמא פחות מכביצה נטילה וברכה

לא בעי הא כביצה בעי נטילה וברכה.

מילים קשות:

חסורי מחסרא-

והכי קתני-

ולית ביה-

נמי-

כותבות-

הא-

בעי-

לימא-

תיהוי-

תיובתיה-

דילמא-

עכשיו נפסק את הגמרא:

גמרא:

מעשה לסתור? חסורי מחסרא והכי

 קתני: אם בא להחמיר על עצמו- מחמיר,

ולית ביה משום יוהרא. ומעשה נמי, והביאו

לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את

התבשיל, ולר”ג שני כותבות ודלי של מים,

ואמרו: העלום לסוכה, וכשנתנו לו לרבי צדוק

אוכל פחות מכביצה נטלו במפה, ואכלו

חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו. הא כביצה- בעי

סוכה. לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף

ואביי. דילמא: פחות מכביצה- נטילה וברכה

לא בעי, הא כביצה- בעי נטילה וברכה.

לאחר שפיסקו ופרשנו את הסוגיא עכשיו נכנס לעומקה ולהבנתה.

המשנה שלנו מדברת על המשנה הקודמת שלמדנו בנושא אכילה בסוכה. פירוש משנה:

יש מקרה שהביאו לרבן יוחנן לטעום את האוכל, ולרבן גמליאל הביאו 2 תמרים ודלי של מים, והם אמרו בא נעלה לסוכה ושם נאכל.

לעומת זאת מספרים סיפור נוסף על ר’ צדוק, על מקרה שנתנו לו לאכול פת  לחם בשיעור פחות מכביצה , אז הוא ניגב את ידיו במגבת (לא נטל ידיים! ) ואכל את הפת מחוץ לסוכה ולא בירך אחריו!(כי לדעתו מי שלא שבע מהארוחה לא צריך לברך כי כתוב “ואכלת ושבעת וברכת”)

פירוש הגמרא:

הגמרא מתחילה בשאלה שלא פוגשים הרבה בגמרא, הרי הביאו לנו 2 מקרים במשנה, אז מה פשר המקרה הראשון? הביאו אותו בשביל לסתור את המשנה הקודמת? (שלמדנו במשנה הקודמת שמותר לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה ואז עכשיו מביאים מקרה שהם החליטו לעלות לסוכה?) אז הגמרא אומרת “חסורי מחסרא”- שהמשנה ההיא חסרה, והיו צריכים לכתוב אותה כך שמדגישים שמי שרוצה להחמיר על עצמו יחמיר, ואין בזה משום יוהרא- מכיוון שזה מנהג חסידות שיוצא מגדר הרגיל.

ואז למעשה מביאים את המקרה של ר’ יוחנן ורבן גמליאל בשביל להוכיח את עניין המחמיר על עצמו.

ואז שואלים שאלה על המקרה של רבי צדוק שאכל פחות מכביצה ללא נטילת ידיים וברכת המזון, ואז מדייקים כאן שאם היה אוכל פחות מכביצה היה צריך לאכול בסוכה.

ואז יכולים להגיד שזוהי קושיא על שיטת אביי ורב יוסף, שאומרים ששיעור כביצה אפשר לאכול מחוץ לסוכה ?

ואז משיבים: שאי אפשר להוכיח.

שמא פחות מכביצה לא צריך נטילה וברכה .

אבל אז מזכירים לנו שכן צריך נטילה וברכה על שיעור כביצה.

אז מסכמים ואומרים שמכאן לומדים על מתי נוטלים ידיים ומברכים ברכת המזון ולא למדים מכאן על עניין אכילת ארעי מחות לסוכה