מעשה העז

מעשה בזקן אחד שכאב לו הלב. הוא בא לרופא ושאל אותו מה לעשות הרופא אמר לו לשתות חלב עזים. הלך וקנה עז הכניסה אותה לדיר. לא עברו כמה ימים והעז נעלמה, הזקן חיפש בחצר, בגן, בגג, במעיין, בהר ובשדה והיא לא הייתה בשום מקום, אחרי כמה ימים חזרה העז ובחזרתה עטיניה היו מלאים חלב והחלב היה כל כך טעים וכך לא פעם הייתה נעלמת ואז חוזרת אם חלב טעים כגן עדן.

פעם אחת אמר הזקן לבנו, בני אני רוצה לדעת לאן העז הולכת ומאיפה היא מביאה חלב כזה מתוק. הבן חשב ואז הביא חבל וקשר אותו לזנבה של העז והאבא שואל מה אתה עושה? והבן אמר לו כשהעז תרצה ללכת אתפוס את החבל ואצא איתה לדרך. הזקן הסכים. קשר את החבל לזנבה של העז. כיוון שעמדה העז ללכת תפס הבן בחבל והלך אחריה והם הגיעו למערה. 

נכנסה העז למערה ונכנס הבחור אחריה, כשהוא אחז בחבל והולך אחריה. וכך היו הולכים שעה שעתיים ואולי יום יומיים. כשכשה העז בזנבה געתה בפיה, והמערה לסופה הגיעה. כיוון שיצא מן המערה ראה הרים וגבעות עם פרי טעים ובאר מים והעז עולה באילן, והאילן מלא חרובים מלאים דבש והיא אוכלת מן החרובים ושותה מהמעיין. עמד הבחור וקרא לעוברי דרך, הגידו לי היכן אני ומה שם המקום הזה? אמרו לו, בארץ ישראל אתה סמוך לצפת. הסתכל הבחור למרום ואמר, ברוך המקום ברוך הוא שהביא אותי לארץ ישראל. ישב לו תחת עץ. אמר לעצמו, עד שיגמר היום אשב לי על ההר תחת העץ, אחרי כן אלך לביתי ואביא את אבי ואת אמי לארץ ישראל. עד שהוא ישוב ומתבשם בקדושתה של ארץ ישראל שמע כרוז בואו ונצא לקראת שבת המלכה, וראה בני אדם כמלאכים מעוטפים בסודרין לבנים וענפים של הדסים בידיהם וכל הבתים מאירים בנרות הרבה. הבין מדעתו שהגיע ערב שבת עם חשיכה ואין בכדי שיחזור.  

עקר קנה טבלה בדיו וכתב ספר תורה ונטל פיסת נייר וכתב מכתב לאביו, אשיר מקצה הארץ ואומר כי הגעתי בשלום לארץ ישראל והנה אני יושב סמוך לצפת עיר הקדושה ומתבשם מקדושתה. ואל תשאל אותי איך הגעתי לכאן אלא אחוז בחבל שקשור לזנבה של העז וצא לך בעקבי העז אז תלך לבטח דרכך ותבוא לארץ ישראל. גלגל הבחור את הפתק תחבו בתוך אוזנה של העז. אמר לבו, כשהיא מנענעת באוזניה מיד נופל הפתק מתוך אוזנה, מיד נוטל אבא את הפתק וקורא מה שכתוב בו והוא תופס את החבל והולך איתה לארץ ישראל. חזרה העז לזקן, אבל באוזניה לא נענעה והפתק לא נפל. כיוון שראה הזקן את העז שהיא חזרה ובנו איננו התחיל מטפח על ראשו וצועק ובוכה ומיילל, בני, בני איפה אתה? בני מי יתן מותי אני תחתיך, בני בני. והיה בוכה ומתאבל על בנו, כי אמר חיה רעה אכלה אותו, טרוף טורף בני. ויאמן להנחם ויאמר, ארד אל בני אבל שאולה. וכל אימת שראה את העז היה אומר, אוי לו לאב שהגלה את בנו ואוי לה לזו שטרדתהו מן העולם. ולא נחה דעתו של אותו זקן עד שקרא לשוחט לשחטה. בא השוחט ושחט את העז. הפשיטו את עורה ונפל פתק מן האוזן. 

נטל הזקן את הפתק ואמר, כתב בני. וקרא כל מה שכתב לו בנו. התחיל מטפח על ראשו ובוכה. אוי לאיש שקיפח את מזלו בידיו ואוי לו איש שגמל רעה לעושה טובה נתאבל על העז ימים רבים ויאמן להתנחם   ויאמר, אוי לי שהייתי יכול לעלות לארץ ישראל בקפיצה אחת ועכשיו אקפח את ימי בגלות הזאת. מני אז פי המערה סמוי מן העין, ודרך קצרה עוד אין.