שוואים

מה הוא השווא?

השווא הנע והשווא הנח מיוצגים על-ידי אותו הסימן – סְ, לכן יש לדעת להבחין ביניהם.

השווא הוא סימן לשתי תופעות:
שווא נח המסמן חוסר תנועה, ושווא נע המסמן תנועה שנחטפה. בימינו קשה להבחין בין שניהם לפי ההגייה, ולכן צריך להיעזר בסימני זיהוי, שעיקרם:
בסוף מילה – תמיד שווא נח
בראש מילה – תמיד שווא נע
כשיש שני שוואים רצופים באמצע מילה – ראשון נח, שני נע

כשיש שווא אחד באמצע מילה – הוא נע, רק אם מוצאו מתנועה
כשיש שני שוואים רצופים בסוף מילה, שניהם תמיד נחים.

סוגי השווא-

השווא הנע-
מסמן תנועה שנחטפה, מוצאו מתנועה. כלומר, שווא נע נוצר על-ידי היעלמות של תנועה (חיטוף). השווא הנע נמצא במילה בתחילת ההברה: כְּתוּ-בִים, רָ-שְמוּ.

השווא הנח-
מסמן חוסר תנועה, הוא בלתי משתנה בנטייה, והוא נמצא במילה בסוף ההברה: מִכְתָּבִים, הִתְבַּזְבֵּז, שָלַחְתְּ.

איך בודקים את סוג השווא?

אם השווא באמצע המילה “חוזרים למקורות” ומחפשים את צורת היסוד.
בשם – צורת היסוד היא צורת היחיד-זכר ללא תוספות.
בפועל – פונים אל צורת הנסתר, אבל באותו הזמן או הדרך:

פועל בעבר (הִלְבַּשְתֶּן) – בודקים בנסתר עבר (הִלְבִּיש).
פועל בבינוני (מִתְקָרְבִים) – בודקים ביחיד בינוני (מִתְקָרֵב).
פועל בעתיד (תִּגְזְרוּ) – בודקים בנסתר עתיד (יִגְזֹר).
פועל בציווי (כַּבְּדוּ) – משווים לנוכח, כלומר – לצורת היחיד (כַּבֵּד!).
בפועל מִתְקָרְבִים: השווא הראשון אינו משתנה בצורת היסוד (מִתְקָרֵב), ולכן הוא שווא נח, ואילו השווא השני משתנה בצורת היסוד (מִתְקָרֵב), ולכן הוא שווא נע.

החיטוף-
השווא הנע נוצר על-ידי חיטוף. החיטוף הוא תהליך של היעלמות תנועה. קורה שתנועה נחטפת, כאשר הטעם מתרחק ממנה.