מייקל ג´ורדן נולד בברוקלין, ניו-יורק, הילד הרביעי במשפחה. הוריו החליטו לעבור לוילמינגטון, צפון קרולינה. מייקל הצטיין בבית הספר הטרום-תיכוני בבייסבול, וזכה בפרס ´בייב רות´ הניתן לשחקן המצטיין בקבוצתו שזכתה באליפות המדינה. בתיכון התחיל לצמוח והחליט לנסות כדורסל. המאמן קבע את מקומו בקבוצת המילואים כשהוא בכתה ט´ (“אתה לא מספיק טוב לשחק עם הקבוצה הראשונה”), ובעונתו הראשונה ה-1.81 מ´ קלע 25 נק´ למשחק בקבוצת המילואים בתיכון.

מייקל בילה את הקיץ במחנות כדורסל ומשחקי אחד על אחד עם אחיו המבוגר לארי, שהחליט שהדרך היחידה ללמד את אחיו כדורסל היא להחזיקו, להכות ולעשות ממנו ´גבר´ כדברו. מייקל חזר לכתה י´ 1.90 מ´ ומיד הפך לקולע הראשי בקבוצת הוורסיטי (הקבוצה הראשונה) עם ממוצעים בסביבות ה-20 נק´ בי”א (בה הגיע לגובהו האופטימאלי, 1.98 מ´) וי”ב.

לאחר התיכון קיבל מלגה לאוניברסיטת צפון-קרולינה שם קיבל בנבחרת הכדורסל של המכללה מקום בחמישייה הראשונה. בשנתו השנייה הפך לאחד השחקנים הטובים, אבל את תהילתו רכש בסל הניצחון נגד ג´ורג´טאון בגמר אליפות המכללות. מיד אח”כ הצהיר שברצונו לשחק בנבא. הוא ניבחר שלישי בדראפט של )1984 ע”י הבולס, אחרי חאכים אולג´ואן (יוסטון רוקטס) וסם בואי (פורטלנד טריילבלייזרס

הוא סיים את עונתו הראשונה (5/1984) כאחד ממובילי הנקודות בליגה (28.2), ותואר ´הרוקי המצטיין´, וכן ניבחר לאול-סטאר הראשון שלו מתוך

התשעה ס”ה. את עונת 1986/7 סיים עם 3,000 נק´, כשרק וילט צ´מברליין הצליח לעשות זאת לפניו

הוא הוביל את הליגה בקליעות משך 7 שנים רצופות (1987-1993) ובכך השווה את שיאו של צ´מברליין. ממוצעו ב-7 שנים אלו היה 30 נק´ למשחק. אח”כ היה “מלך הסלים” 3 פעמים נוספות. משך השנים בבולס הוא קבע שיאי ליגה בנקודות במשחק פלייאוף (63 נק´, במשחק שאחריו כינה אותו לארי בירד ´אלוהים´). גם ממוצעו לכל סידרת הפלייאוף בעונת 1993 של 41.0 נק´ למשחק הוא שיא ליגה.

ג´ורדן הוביל את הבולס לאליפות ראשונה ב-1991, ואח”כ 1992 ו-1993. בנוסף ל-3 פרסי “השחקן המצטיין של הליגה” ב-1988, 1991, 1992, הוא זכה פעמיים בתואר ´השחקן המצטיין´ באול-סטאר של 1988 ו-1996, וכמו כן הוא זכה בשיא שלוש בחירות רצופות לתואר ´השחקן המצטיין´ בשלוש אליפויות רצופות (1991, 1992, 1993). אח”כ זכה בעוד שלושה תארי “השחקן המצטיין של האליפות” כשחזר מהפרישה. ז”א שהוא זכה בתואר “השחקן המצטיין של הפלייאוף” בכל אחת משש שנות האליפות.

הוא פרש מהליגה ב-/4 1993 לנסות כוחו בבייסבול מקצועני. הוא חתם על חוזה עם הווייט-סוקס משיקגו ששיבצו אותו בקבוצת בירמינגהאם ברונס, אבל כמה שיחות עם מוחות בייסבול אובייקטיביים עזרו לו בהחלטה לזנוח את חלומו לשחק כמקצועני בליגת המייג´ורס של הבייסבול.הוא חזר לבולס לקראת סוף עונת 1994-1995. בעונה הבאה הוא חזר לשלוט בנבא שלטון ללא מיצרים עם ממוצע של 30.4 (´מלך הסלים´), תואר ´השחקן המצטיין´, והמנהיג של הבולס שהפכה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה לנצח 70 משחקים בעונה, וכמובן עוד תואר אלופה, כשהוא ניבחר ל-´שחקן המצטיין של הפלייאוף´, הראשון אי-פעם לזכות בתואר 4 פעמים.

בעונת 1997-1998 הוא שוב הוביל את הליגה בנקודות (28.7 ממוצע), שוב זכה בתואר ´השחקן המצטיין´ (פעם עשירית), וכמובן בתואר ´השחקן המצטיין של הפלייאוף´ פעם שישית, כשהוא קולע את סל הניצחון במשחק השביעי נגד יוטה, סובל מהתכווצויות בטן, כשנשארו רק 5.2 שניות.

.בסוף העונה המאמן פיל ג´קסון החליט לקחת חופשה מאימון, ומייקל פרש מהמשחק בשנית. בעונת 1999-2000 הוא חזר כבעלים חלקי של הוושינגטון ויזארדס. כמה חודשים אח”כ, כשהוא מתוסכל מהפסדי הקבוצה ומאולם חצי ריק הוא חזר שוב כשחקן וקלע 23 נק´ בעונת 2001-2002 כשהוא מוביל את הויזארדס שלא הצליחו לעלות לפלייאוף, הוא חזר לשחק עונה שלמה ב- 2002-2003 כשהוא משחק את כל 82 המשחקים, קולע 20 נק´ בממוצע, ועובר את צ´מברליין כקלעי שלישי בכל הזמנים עם 32,292 נק´ לקריירה.לאחר מכן, פרש סופית. .